סלמה רוקמת הגאולה – פרק ח'
טיוטה ראשונה
ציר עליו סובב העולם
רבי מוסא הרגיש, ולכן ביקש, להוסיף עוד מימד לריפוי אותו הציע באותו היום,
ולשם כך נדרש שקט, שכול העולם יתרכז לנקודה אחת של כוונה.
הוא רשם בדיו על דף תפילה פשוטה ונוכחת לרגע,
לרפואת הגוף והרוח,
תפילה אותה ביקש ממרים המיילדת לומר בזמן טקס הריפוי,
להתפלל :
"כול מה שבא והגיע זמנו להתפנות, הנה נפתח לו השער,
כול מה שבא והגיע זמנו להישאר, הנה נפתח לו השער – להישאר,
זהו הציר עליו העולם סובב,
חוץ ופנים.
ובמרחב של בין לבין,
רק האור והאמת – נשארים ומביאים – חיים".
*** תרג'ום
נקודות עיקריות לרעיונות שבפרק ח':
כול תהליך הריפוי אותו הציע רבי מוסא הוא טקס וגם מסע,
שאליו ראוי להוסיף תפילה ובקשה –
לכן מורי מוסא כתב לשודיה תפילה מיוחדת.
הקור הוא תנועה הופכית ומשלימה לחום, כול עוד יש חום יש חיים, הקיום שלנו מותנה בחום , הגוף שלנו זקוק לחום ומגע.
מוות זה קור.
המילה גוף בשפה העברית, מציינת את המצב שאדם בחיים ובגופו יש חום, גופה זה כשיש קור, הגופה קרה – כשאין רוח חיים.
החלק שדואג לשמור על חום הגוף אם נתבונן ברמה הרוחנית, זו הנשמה. כשהנשמה נאספת אל האור האלוהי, ברגע המוות, הגוף מתקרר והופך לגופה.
כול עוד יש רוח חיים באדם יהיה חום בגופו, כשהרוח יוצאת מגופו (הנשמה) הגוף מתקרר והופך לגופה.
התפילה אותה הגה וכתב רבי מוסא לא הגיעה מתוך ספר אלא מתוך הלב והרגע – מה שהשתקף מתוכו.
התפילה עצמה מייצגת את תהליך הריפוי ומכוונת לחלק הרוחני של שודיה בחיבור עם החלק הפיזי.
בחלק הפיזי של הלידה, הנקבוביות, הרצועות, העצמות, התאים הכול היה פתוח.
בזמן הלידה אישה חשופה ופחות מוגנת, המיילדת והנשים שמלוות אותה צריכות להיות הפרגוד, ההגנה שלה מהפרעות ופולשים לא רצויים החודרים למרחב המוקדש שלה,
לרוב זה לא בכוונה אבל לעיתים עם כוונה, ואף כוונה רעה לפגוע.
בראיה של הרפואה המסורתית יש את רעיון הרוח שיכולה לחדור לנקבוביות פתוחות של אדם ולחולל מחלה או כאב.
כשהנקבוביות פתוחות, כשהכול פתוח בזמן הלידה, הרוח (שנפוצה בחורף כרוח קרה אבל יכולה להופיע גם בקיץ) נכנסת פנימה לגוף ויכולה להיתקע בריאות כשיעול או להגיע גם ברחם ,
ואחרי הלידה כשכול הגוף בהדרגה נסגר – הקור נשאר תקוע בפנים ומתקשה להשתחרר.
כדי לשחרר רוח שנתקעה בגוף, צריך לפתוח בחזרה את הנקבוביות של הגוף דרך צמחים מחממים. כי קור עוצר תוקע ומכווץ, וחום מניע פותח ובכך משחרר.
לכן מורי מוסא בחר בצמחים מחממים.
מאחר ורבי מוסא הבין שלא רק קור חדר לגופה של שודיה אלא גם פחד, הוא הבין שעליו לשחרר את הרגש ע"י ריפוי אנרגטי של תפילה, אלו רבדים עדינים יותר של ריפוי וכוונה.
לאפשר למה שמיותר מה שזקוק להרפיה ושחרור לצאת החוצה.
יש ציר של לידה, וציר של דלת, זה שנכנס דרך הציר וזה שיוצא דרך הציר, בין אם זה תינוק, אדם, רגש, או זיכרון.
כול מה שהגיע זמנו להשתחרר, להמשיך הלאה – הדלת פתוחה, הנקבוביות פתוחות והוא יכול לצאת בקלות.
כול מה שעוד לא זמנו לצאת ישאר ויעבור עוד ריפוי.
מתוך התפילה:
"מה שבא זמנו להישאר ", במקרה הזה רבי מוסא כיוון לתינוק שנולד ללא נשימה אבל זמנו היה להגיע ולהישאר, ועל כן בראותיו הגיעה הנשמה והנשימה, ישאר.
זהו ציר, חוץ ופנים, שאיפה נשיפה, ביאה ויציאה. זוהי קבלה מלאה של תהליך טבעי של חיים.
בסוף התפילה, אחרי כול זאת, רבי מוסא מסכם שבתוך המרחב של בין לבין, נשארים רק האור והאהבה.
כאשר עוברים תהליך ריפוי כפי שרבי מוסא מציע, כי ריפוי זו תמיד הזמנה והצעה, מקבלים את הדברים כמו שהם, כשלם, כתנועה אינסופית,
ומה שנשאר במרחב, לא יהיה לאדם ספק – שזה המיצוי והתמצית – שזה האור והאהבה, החיים.
ארחיב ואעמיק במוטיב הרוח בצד הרוחני מיסטי בפרק הבא.
*אין לראות בכתוב לגבי הצעת הריפוי בסיפור ובכלל המלצה לשימוש אישי, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום או עם הרופא המטפל.
סלמה רוקמת הגאולה – פרק ט' הפחד הוא מקור כול המחלות
הקדמה לסיפור – סלמה רוקמת הגאולה בראשית היזכרות
♥ מוזמנים להצטרף לקבוצה השקטה בוואטסאפ ולקבל ראשונים עידכונים על פרק חדש שעולה לאתר ♥
מוזמנים לשתף את הסיפור עם חברים וברשתות החברתיות דרך הקישורים , תודה.
כול הזכויות שמורות לאוריה עזאני תשפ”ה 2025
כתיבה אותנטית אנושית לא AI