סלמה רוקמת הגאולה – פרק ט'
טיוטה ראשונה
הפחד הוא מקור כול המחלות
בלחש בלחש רבי מוסא הוסיף ואמר למרים שלא רק קור נכנס לגופם של שודיה והתינוק אלא גם פחד, ושפחד צריך לסלק על ידי חום ואור, ועל כן יכתוב קמע ליונק המתרפא.
בדבריו אלו הוא רמז שגם עליה לדאוג לעצמה ולחוסן הפיזי והריגשי שלה אחרי ההשתתפות בלידה המטלטלת בזמן שבין העולמות.
מרים המילדת שמכירה את רבי מוסא מזה שנים רבות, הבינה את דבריו והבטיחה לו שהיא תדאג לנקות את עצמה מפחדים שניתלו על גוף האור שלה כעוברת אורח בסיפור הלידה של שודיה.
רבי מוסא הזכיר למרים את יכולתו של צמח *השדאב לגרש שדים ורוחות רעות, ובכך עודד אותה להשתמש בצמח כעזר וכמרפא לגופה ולרוחה בזמן הזה, ע"י הרחה, קשירת הצמח על דש הבגד או מאחורי האוזן לכמה שעות או ימים עד שתרגיש שהאיזון חזר לחייה.
"הפחד הוא מקור כול המחלות , את יודעת?!" אמר רבי מוסא למרים חצי ברצינות חצי בחיוך מזכיר לה את הדרך, כי גם כשאת המיילדת הטובה ביותר או איש הרפואה הטוב ביותר, גם בך השכחה יכולה להכות ויחד עם השכחה בא הפחד.
והשדים אלו שחשבנו שהשארנו מאחור נוטים להתעורר בחושך ולהביא איתם פחד, והפחד מגדיל את החושך. גלגל שכדאי לשים לו סוף..
הוא הביט בה בעיניים טובות ומלאות רוך וחמלה, הוא לא שפט אותה על פעולותיה, הוא הבין אותה והיא מבינה אותה, יש בניהם שפה רוחנית מכבדת ותומכת רבת שנים, שפה הראויה להערכה.
בין כך ובין כך, רבי מוסא היה זה שנתן את הוראות הטיפול והריפוי הנדרש בגופם של שודיה והתינוק כתוצאה מהתחלואה שהתרחשה מהמעבר בין העולמות.
הוא עשה זאת לא רק על ידי שמנים, עיסוי וצמחי מרפא אלא גם על ידי תפילה וקמע שהונח מתחת למיטתו של הרך הנולד והחיוור למשך 40 יום ולילה, עד שנרפא חזר לאכול, לבכות חזק גם בלילה, ולבטא את רצונותיו בקול.
רבי מוסא תמיד מזכיר שהקמע שכתב היה המעטפת של הכוונה ועיקרו שמירה על תהליך הריפוי, הוא לא היה הריפוי, הוא רק היה בקשה ששום דבר לא ישתבש בדרך, כי גם כשאתה בטוח בעצמך, משהו יכול להשתבש, אז טוב להיות צנוע ולבקש שמירה ואת ברכת הדרך במילה וכוונה טובה ומיטיבה.
ובסוף המפגש רב המשמעות, כשכול אחד מהנוכחים ראה את הקולות המתאימים לצליל נשמתו, שודיה חשה שנפתח בתוכה מרחב חדש של תודעה ומציאות, החיבורים בחייה היו ברורים וממוקדים, והיא הרגישה איך האגן שלה אסוף יותר רק מהמילים, מהדיבור, מניקוז הנתיב העולה מהרחם דרך הלב בואה אל הגרון ומעבר לכך.
היא הבינה מדוע היה בה את הצורך העמוק אחרי הלידה להיות עוד יותר מלאת הכרת תודה לאלוהות, היא הבינה מדוע היה לה דחף ברור לקרוא לבנם הצעיר ניסים, וזאת מבלי להתייעץ עם איש סודה סאלח,.
היא ידעה כי בנה הראה ולימד אותה שכול נשימה היא נס, ושהחיים הם מלאי פליאה, מה רבו מעשייך האלוהות הכבודה.
ובמקום עמוק עוד יותר שאותו היא לא ידעה אם כי ידעה, שהחוויה הזו אותה חוותה עם בנה ניסים מכינה אותה לחוויה הבאה שתהיה משמעותית עוד יותר עבורה.
ובצאתה מביתו של רבי מורי מוסא, בעומדה אל מול השמש האדיבה, מערסלת בידיה את ניסים, היא חשה שהיא –
חצתה היום את ים סוף.
*שדאב = רוטא/פיגם – יש להשתמש בצמח זה בכבוד והקשבה, לא מתאים לנשים בהריון צמח פוטוטוקסי לא לשימוש בעת חשיפה לשמש.
אין לראות בכתוב לגבי הצמח ובכלל המלצה לשימוש אישי, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום רפואת הצמחים.
בטקסי חינה תימניים היו משתמשים בצמח השדאב שמים על הכלה והחתן, כסמל לגירוש רוחות רעות שיכולות להרוס ולחבל בקשר הזוגי.
*** תרג'ום
נקודות עיקריות לרעיונות שבפרק ט':
בפרקים הקודמים הסברתי על הקשר בין רוח, קור החולי של התינוק (שבפרק הזה אנחנו מגלים ששמו ניסים) והמצב הפיזי של שודיה, כאשר התמקדתי בפן הפיזי, בפרק הזה אני מרחיבה את ההתבוננות לפן הרוחני.
ברפואה הסינית יש 5 תנועות שאחת מהן היא מים, הטמפרטורה שמייצגת אותה היא קור, והרגש פחד.
קור זו אנרגיה שמורידה תנועה כלפי מטה, כך גם פחד, כשאנחנו פוחדים, פחד מוות, אנחנו מרגישים קור בגוף, האנרגיה נמשכת וצונחת כלפי מטה ונצטרך לשירותים, הפתחים התחתונים יהיו פעילים במטרה לשחרר את האנרגיה העוצמתית שעוברת בגוף.
בסיפור הלידה היה פחד, אצל מרים המיילדת, התינוק (באופן עקיף) ושודיה אצלה הפחד כנראה הגיע ואף התעצם מאוחר יותר כשהבינה את מה שהתחולל מבלי ידיעתה בזמן הלידה.
פחד זו אנרגיה מאוד חזקה שעוצרת תנועה של חיים, היא תוקעת אדם בתוך מבוך צר וחשוך.
את המשפט "הפחד הוא מקור כול המחלות" שמעתי מסבתי, היא אמרה את זה כבדרך אגב, משפט שהיא לחשה אותו – ספק אלי ספק לעצמה.
כששמעתי את המשפט הזה ידעתי שהוא משמעותי אבל לא ידעתי עד כמה, היתה בי את הרגישות לרשום אותו לעצמי לסמן בצבע צהוב כדי שאזכור להתעמק בו בהמשך חיי.
אני לא חושבת שסבתא שלי שנפטרה בגיל 106 הכירה את רבי נחמן, היא לא ידעה קרוא וכתוב, אבל גם הוא אמר שהעיקר לא לפחד כלל.
העולם שלנו מלא בפחדים, בצללים, חששות, זיכרונות רעים, מיצרים, שדים ורוחות.
רוחות רעות שיוצרות תחלואים כאוס והרס ומגדילות את הפחד, ואיך נצא מהן? איך ניפטר מהרוח הרעה?
ברפואת הצמחים המסורתית אחד הצמחים המסלקים רוחות רעות, צמח שנותן הגנה רוחנית הוא צמח הרוטא/פיגם שבתימנית נקרא: שדאב שמשמעו: שד.
אפשר לבוז לרפואת הצמחים המסורתית אפשר גם ללעוג, אבל באותם זמנים ידעו לראות כול צמח בכמה רמות, חשו את ההילה של הצמח, את החוכמה שהוא נושא איתו.
כך שלצמח הרוטא נתנו את היכולת לסלק שדים ורוחות רעות, בתוך האדם ומחוצה לו.
כאב נכנה רוע, כי כשכואב לנו רע לנו.
צמח הפיגם יכול לעזור עם רוחות רעות – בעיקר רוח רעה בכאב מפרקים, בתקיעות דם והתכווציות ברחם או בורידים, כאבי אוזניים וברמה הנפשית מצבי רוח משתנים וחוסר יציבות נפשית.
לפי הרפואה המסורתית של צמחי המרפא הרוטא/פיגם יכולה לטפל ברוחות בכול מימדי החיים.
לכן רבי מוסא המליץ על הצמח הזה למרים המיילדת שפחד ניתלה בעולם הריגשי שלה, הוא לא ראה את זה בגופה, אלא בגוף האור שלה, בהילה שלה.
את הצמח היא לא צריכה ליטול בלקיחה פנימית אלא בהרחה או ענידה שלו על דש הבגד.
בחיינו יש לנו לא מעט פחדים/שדים, כאלו שחשבנו שהשארנו אותם מאחור, אבל שדים הם רוחות ורוח שלא מעוגנת, שאין לה מקום לנוח בו, שאין לה אדמה להתקרקע, נוטה להרעיד את העולם של האדם בזמנים לא צפויים.
לכן רבי מוסא שראה בעיניי רוחו את הטלטלה את הרוח שאחזה במרים בעת הלידה רצה לוודא שהרוח הזו תהיה מעוגנת ולא תתעורר שוב בעתיד ומגרום לשיברון בחייה.
בדרך הריפוי רבי מוסא בחר להוסיף תפילה וקמע, שתי איכויות מופשטות באופן מסויים שיש בהן בעיקר כוונה.
שני כלים אלו באים לחבר חיבורים עדינים בין חלקים, הם לא הדבר עצמו, הם רק חלק, הם כלי עזר, כמו כול דבר אחר.
לסיום – שודיה חשה את העוצמה של חוויית הריפוי רק מעצם המעגל של האנשים, החלקים בתוכה התארגנו להם ביחד, יש קו מחבר בין הרחם הלב והגרון, מקרקעית המעמקים דרך הלב אל הפליטה מהגרון – חציית ים סוף.
*אין לראות בכתוב לגבי הצעת הריפוי בסיפור ובכלל המלצה לשימוש אישי, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום או עם הרופא המטפל.
סלמה רוקמת הגאולה – פרק י' ברכת הדרך
הקדמה לסיפור – סלמה רוקמת הגאולה בראשית היזכרות
♥ מוזמנים להצטרף לקבוצה השקטה בוואטסאפ ולקבל ראשונים עידכונים על פרק חדש שעולה לאתר ♥
מוזמנים לשתף את הסיפור עם חברים וברשתות החברתיות דרך הקישורים , תודה.
כול הזכויות שמורות לאוריה עזאני תשפ”ה 2025
כתיבה אותנטית אנושית לא AI