מה הקשר בין סידור הבדים במרחב במפגש קונסטלציה נשמתית לבין ריפוי?
איך זה עוזר לנו להתחלה חדשה ?
איך זה מביא ריפוי לחיינו ?
זהו מאמר שאני ממליצה לקרוא אותו יותר מפעם אחת,
יש בו הרבה עומקים והדרכה טובה ומיטיבה לריפוי.
השבר
כאשר אדם עובר טראומה או אירוע שהוא מתקשה לעכל,
אירוע שמטלטל את חייו,
אירוע שקרע את השלם, השקט, השלווה בחייו,
מה שהיה שלם התנפץ לרסיסים,
חתיכות קטנות התפזרו במרחב,
ונשארו דוממות.
הרבה פעמים במצבים כאלה גם האדם דומם,
לא מסוגל להגיב או לדבר, לא מסוגל לפעול,
והחתיכות שנשברו והתפזרו,
נשארות זמן רב ללא תנועה.
כוס זכוכית
אפשר לדמיין את זה כמו כוס זכוכית שלמה, יפה, צלולה,
שנופלת נשברת ומתנפצת למלא חתיכות קטנות,
חתיכות שחותכות בבשר החי, ומעצימות את הכאב.
בקשה לריפוי
מתוך השבר יש רגע בו אנחנו מרגישים מוכנים
לאסוף את השברים ורסיסי השברים,
יש רגע בו אנחנו מוכנים לרפא את עצמנו.
לאסוף את כול החתיכות, ולנסות להחזיר אותן למקום
או למצוא להן מקום חדש וראוי.
החתיכה שלא במקום
במפגש קונסטלציה נשמתית, אנו מניחים את הבדים על הרצפה,
כול בד יש לו שם והוא ייצוג של משהו בחיינו,
לרוב זה משהו שיש לנו איתו איזשהו קונפליקט, בלאגן,
משהו שלא מסתדר, משהו שלא נמצא ברצף,
יש חתיכה שלא נמצאת במקום שלה,
והיא מבקשת התייחסות והקשבה.

התבוננות
אנחנו מתבוננים במבנה שנוצר עם הנחת כול הבדים,
זה כמו החתיכות המפוזרות של הכוס שנשברה
והם מונחים ללא תנועה על הריצפה,
אנחנו מדברים על כול בד, ומתחילים תנועה.
כול דבר יש לו מקום
אנחנו מזיזים את הבדים, מניעים אותם,
מנסים לחבר בין הבדים,
כמו שמדביקים חלקים שבורים בכלי שנשבר.
הארה
עצם התנועה של הבדים, איסוף הבדים, והנחה שלהם בסדר חדש,
עצם הפעולה הפשוטה הזו, מאפשרת ריפוי פנימי וגם חיצוני,
העין רואה משהו אחר וחדש,
יש הארה, ניצוץ של אור בוקע.
אני קוראת לזה:
הציור של הנשמה .
לחזור אל השלם
כול מה שהיה פעם שלם,
כול מה שהגיע מהאחדות האלוהית או היה פעם אחד,
ונשבר לרסיסים –
רוצה, מבקש, מייחל לחזור ולהיות שוב אחד שלם.

לא תמיד נוכל לחזור להיות אותו אחד שהיינו קודם,
וגם לא תמיד צריך,
לפעמים יש יופי ביצירה חדשה שבאה מתוך השבור,
שמכילה בתוכה כמו במייצג של פסיפס,
חלקים שבורים,
ויוצרת אהבה חדשה.
כדברי הרב קוק:
"שהישן יתחדש, והחדש יתקדש".
שנזכה לרפואה טובה מלאה בחסד ורכות ,
שנלמד לראות את השלם עם מה שיש, באהבה .