סלמה רוקמת הגאולה (טיוטה ראשונה)

אוריה עזאני – שמעה חלמה וסיפרה בשם האימהות הרוקמות
בכול הזמנים והשבטים בעולם (וגם האבות הרוקמים)
הכתיבה היא מקורית של בינה אנושית אותנטית – ולא AI בינה מלכותית

פתחי ודברי

הרוקמת
כשהתחלתי ללמוד רקמה תימנית מסורתית,
משהו לא צפוי קרה לי במפגש החשוף והישיר בין
החוט,
הבד,
ואצבעות הידיים האוחזות במחט,
ולמרות שאלו היו תכים של רקמה שמוכרים וידועים לי מעולם התפירה,
האופן והצורה של אחזקת המחט
העירו בי זיכרונות של מציאות מקבילה,
של מרווח שבין זמן לזמן.

אחת
בסיפור שאספר לכם שהוא רחב יריעה, כמו בד גדול שנפרס,
השתדלתי לא להרבות במילים ותיאורים,
אלא למקד ולהתמקד ברצון שלי כך שדרך הסיפור יתאפשר ריפוי בין זמנים ובין נשמות,
בין אלו שבחיים ואלו ש"בסיפור".
שהרוח, של האדם ושל האלוהות,
תהיה אוחזת ותביא היזכרות של חווית דבקות.

זמן חלום
הסיפור מתרחש בתוך מרווח זמן החלום.
זמן חלום זה מצב תודעתי מוכר בו אנחנו נמצאים בין זמנים,
בין שינה לערות,
ותחושת הגוף והמודעות היא בין לבין.
בזמן הזה הכול מאוד גמיש, מעורבב,
תחושה חזקה של אמת מתרחשת בזמן החלום ובכך נפתח לנו חלון,
הצצה לראות את המציאות והחיים שלנו בעוד רבדים וברגישות גבוהה,
לצבעים, לצלילים לריחות ותחושות.

כשאנחנו מתעוררים פיזית מזמן חלום אנחנו לא מצליחים לדעת בוודאות:
האם זה קרה מה "שחלמנו" או שזה סתם דמיון ופנטזיה ? בדומה לתחושה בחוויה חוץ גופית –
בגוף זה מרגיש אמיתי ובשכל זה מרגיש לא קשור למציאות,
והשאלה היא: מה יגשר ומה יסביר את החוויה?
התשובה היא כמו תמיד:
הלב.

סלמה
הסיפור אותו אספר לא מתיימר להיות תואם סיפור היסטורי, מציאותי
או לתת עובדות שהיו או התרחשו בעבר, לשם כך יש ספרים אחרים, ארכיונים וחוקרים מכובדים.

בחוויה שלי דמותה של סלמה היא לא פרי דימיון והמצאה,
ולמרות שאני לא יכולה להוכיח את קיומה,
משהו בתוכי יודע שהיא היתה קיימת, היה היתה בחיים,
ואפילו אהיה נועזת ויש שימלמלו חצופה,
מבחינתי היא עדיין בחיים, רוקמת רקמה ושרה שירי אהבה.

אולי דמותה היא של אישה אחת,
ואולי היא למעשה מרכיבה בתוכה הרבה סיפורים של נשים שרוקמות,
כך שחוטים רבים שפזורים הופכים לישות אחת,
לרקמה אחת חיה.

רבי נחמן
אמר שאנשים מספרים סיפורים כדי להרדים אנשים,
ואילו הוא מספר סיפורים כדי להעיר אנשים משנתם.

דרך הסיפור שאספר בדפים אלו אני מברכת אתכם ואתכן,
לחבר תך לתך בדמיון של הלב,
ולהאיר את העולם הפנימי שלכם ושלכן
ואז את סביבתכם.

באהבה,
אוריה וסלמה

*בתמונה רקמה על מכנסיים (לבאס בתימנית) שנרקם עבור סבתי שרה ז"ל,
היא לא רצתה אותם, טענה שהם לא אופנתיים 🙂 , ואני קיבלתי אותם
וחידשתי אותם למכנס חדש.

פרק א – אמונה של לפנות בוקר (טיוטה ראשונה)

♥הסיפור מרתק אותך ?  הישארו מעודכנים והצטרפו לקבוצה השקטה בוואטסאפ ותקבלו ראשונים עידכונים על פרק חדש שעולה ♥

מוזמנים לשתף את הסיפור עם חברים וברשתות החברתיות דרך הקישורים , תודה.

כול הזכויות שמורות לאוריה עזאני תשפ"ה 2025