סלמה רוקמת הגאולה – פרק ט"ו
טיוטה ראשונה
חיבוק וחיבור שמזכיר הכול
הפינה אליה קראה מרים לגברים היתה פינה מרוחקת משודיה היולדת, למרות שהחדר היה קטן וצר מלהכיל את כול הנוכחים, חשכת הלילה עוד היתה ניכרת ואיפשרה לחדר להראות גדול יותר ומרווח יותר.
"בוא תאחוז את הבת שלך" הפצירה מרים בסאלח.
הוא נעמד ואחז בבת הקטנה, היא לא בכתה ופניה היו שלווים, והוא חווה משהו שלא חש בלידות של בניו בעת שאחז בהם, הוא הרגיש רוך ועדינות שמציפים את גופו ומעלים בו כאב שלא יכל להכיל אותו, אם לא היה רבי מוסא לידו וקרא אותו לסדר ריגשי, יתכן והיה מתעלף וביתו היתה נשמטת מידיו.
את רבי מוסא שראה הרבה בחייו כול הרעש מסביב ותיאורי היופי והשלווה לא היו מעיסוקיו, הוא רצה לבדוק את אצבעות הידיים.
שודיה באותו הזמן הייתה באירגוני סיום הלידה, שתי הנשים שליוו את הלידה עם מרים ניקו את גופה ושאריות רקמות הרחם שעוד נותרו מסביבה, הן פינו בהסתר את הבדים מלאי הדם, ואת קערות המים.
שודיה, בכול הזמן שרבי מוסא הביט בתינוקת, מדד והראה פנים לא מסופקות, התפללה שהתינוקת שלה לא תהיה התינוקת אותה רבי מוסא מחפש, היא רוצה שהיא תהיה רק שלה, שודיה רוצה לבחור לה את השם ולגדל אותה על פי דרכה אמונותיה ואמונת אימהותיה, והיא יודעת שאם התינוקת שלה תהיה אותה אחת שרבי מוסא מחפש מודד ובודק, היא כבר תהיה שייכת לנחלת הכלל, לרשות הרבים, ורק המחשבה הקפיאה את ליבה.
*אין לראות בכתוב לגבי הצעת הריפוי בסיפור ובכלל המלצה לשימוש אישי, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום או עם הרופא המטפל.
סלמה רוקמת הגאולה – פרק ט"ז עוברת מיד ליד
הקדמה לסיפור – סלמה רוקמת הגאולה בראשית היזכרות
♥ מוזמנים להצטרף לקבוצה השקטה בוואטסאפ ולקבל ראשונים עידכונים על פרק חדש שעולה לאתר ♥
מוזמנים לשתף את הסיפור עם חברים וברשתות החברתיות דרך הקישורים , תודה.
כול הזכויות שמורות לאוריה עזאני תשפ”ה 2025
כתיבה אותנטית אנושית לא AI