סלמה רוקמת הגאולה – פרק י"ח
טיוטה ראשונה
עשר אצבעות
תלונות ועוד תלונות יש לרבי מוסא והן נזרקות לחלל החדר ללא התחשבות בנסיבות , "אין מספיק אור" "למה אתה נושם עלי?" "תרים אותה יותר למעלה?" "מה קרה אתה עייף, עוד מעט זמן תפילה" לא היה ברור אם התלונות זה בגלל אופיו של רבי מוסא או בגלל גודל המעמד.
לפתע יצא החוצה , השאיר הכול מאחור, הביט בשאריות הלבנה שעוד הסתתרה בשמים, הביט והביט והביט, איש ואישה ילדים וטף היו סביבו בדממה דקה, והוא מילמל : "עשר ולא תשע עשר ולא אחת עשרה, יהי שמו קדוש לעולם ועד".
הוא נכנס פנימה אל החדר, שוב הביט לעומק באצבעות פרקיה של התינוקת והכריז :
"זו היא !".
צהלות וצעקות שמחה גדולים, נשמעו מכול עבר, סאלח אחז בביתו והרגיש שזרעו הביא את מה שכולם חיפשו, אם לא בכן אז כבת, גם בזה הסתפק ברגע זה, נשים רצו לביתן להכין מאכלים מתוקים וילדים זרקו אבנים ומקלות סתם כי היה אפשר להתפרע, הגברים טפחו זה לזה על השכם, והתכוננו לצאת לתפילה, היום התפילה תהיה מיוחדת והם יאריכו בפיוט.
ורק שודיה נשארה מיותמת על המיטה, היא הרגישה איך פרקי ידיה נחלשים, רחמה עוד נוטפת שאריות נוזל חיים מגילגולי חיים שונים. כמה נשים באו לברך אותה אך היא לא שמחה, דמעותיה היו דמעות של עצב ואכזבה, והחלב החל לנטוף משדיה בהתאמה, באותו הרגע מבט אחר ניבט מעיניה והיא החליטה בעוצמה שלא הכירה קודם:
מקומי פה איתה, אני נשארת על ידה, אוחזת בידה, לעולמי עד!, שום כוח בעולם לא יפריד בין אם לביתה.
"אנא בכוח, אני הכוח" היא מילמלה בשקט וביטחון של אישה שרק ילדה.
*אין לראות בכתוב לגבי הצעת הריפוי בסיפור ובכלל המלצה לשימוש אישי, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום או עם הרופא המטפל.
סלמה רוקמת הגאולה – פרק י"ט שמה אהיה סלמה
הקדמה לסיפור – סלמה רוקמת הגאולה בראשית היזכרות
♥ מוזמנים להצטרף לקבוצה השקטה בוואטסאפ ולקבל ראשונים עידכונים על פרק חדש שעולה לאתר ♥
מוזמנים לשתף את הסיפור עם חברים וברשתות החברתיות דרך הקישורים , תודה.
כול הזכויות שמורות לאוריה עזאני תשפ”ה 2025
כתיבה אותנטית אנושית לא AI