אי נוחות בבטן
אני לא מרגישה בנוח עם מערכת העיכול שלי” היא אמרה. בחנו ביחד בתהליך משותף למה ואיפה… “מה היחס שלך לגבי אוכל” שאלתי “אני אוהבת אוכל” היא אמרה, הדבר שעלה לי לראש זה להבין מה קורה בזמן הארוחות? “הכול בסדר” היא ענתה, “ובילדות עם ההורים מסביב לשולחן?” העמקתי בתישאול… “הו, שם היו שתיקות בזמן הארוחות, שתיקות מעיקות” היא אמרה. הבאנו לבד הזה יצוג , שם היא גם חשה מנותקת ממה שקורה בשולחן ומהגוף שלה. המשכנו את התהליך והגיעו הרבה תובנות והצעות לפעולה עם עצמה ובני משפחתה. מערכת העיכול ממוקמת באמצע של הגוף, והיא צריכה לעכל חוויות, מידע, תחושות, את התחושה של הניתוק והשתיקה היא הטמיעה בתוך מערכת העיכול, ומערכת העיכול הראתה לה את החווייה שלה וביקשה ממנה ריפוי ופתרון. הרגש של השתיקות בגוף שלה המשיך להתארח במערכת העיכול שלה למרות שהיום היא אישה בוגרת עם משפחה משלה. הראתי לה את כול הקשרים, בגוף בנפש בנשמה, היא נפעמה והתרגשה והבינה את התמונה כולה, שער חשוב של ריפוי חדש נפתח. תודה על הזכות החסד והאהבה!
זה שלא ידע לשאול
בתוך העצמי נמצאות כול השאלות וגם כול התשובות, רק לא בסדר המתאים – והקונסטלציה עוזרת לעשות סדר ולתת לכול דבר ייצוג ומקום. וככה לפני חג הפסח (פה שח) הוא הגיע אלי למפגש קונסטלציה נשמתית , עם רצון לצאת לחירות עצמית לשחרור, משהו בתוכו לא מוצא את עצמו, הנשמה מרגישה שמשהו תקוע ולא מוצאת ביטוי. הוא מעיד על עצמו שהוא בחברת אנשים זרים, אדם מופנם שלא מרבה לדבר, וזה מציק לו, הוא רוצה לשתף יותר רעיונות שלו, מחשבות, רגשות – בעיקר במקום העבודה. בעבודה יש לו רעיונות שהוא רוצה להגיד (הייצוג בצבע זהב), רעיונות שהם זהב, והוא לא אומר, משהו בצ’קרת הגרון סגור וסתום לתחושתו, ואז קורה את הדבר הכי מעצבן: מישהו אחר אומר את הרעיון שיש לו וזוכה לשבחים. אוף!!! יש משפט בודהיסטי יפה שאומר : “כשעולות השאלות, המרחבים נפתחים” , שמנו יצוגים של בדים ועוד יצוגים , שאלנו שאלות ופתחנו את המרחב עד שהגיע הייצוג למילה: שאלה. לפתוח, שאלה היא פותחת, מאפשרת תקשורת, מענה, חיבור, יצירת קשר, היא המפתח לריפוי בשלב הזה של המונחה. עלו עוד דברים בתוך הקונסטלציה הנשמתית אבל המפתח היה : לשאול שאלות כדי לפתוח את המרחב. שאלה שמאפשרת שיחרור שאלה שמוצאת ריפוי. בהודיה על הרגע, על החסד ועל הזכות.