באמצע התהליך של הקונסטלציה הנשמתית עלה מתוכה הקול המוכר לה כול כך:
"עוד יגלו שאת לא שווה כלום שאת אפס !"
הקול המאשים, האימתני המשתק המכבה כול תנועה ורצון בחיים,
עצרתי איתה את המבנה של הנשמה וחייה, את הנחת הבדים,
וביקשתי ממנה לפנות למרחב אחר בחדר ולבנות שם שמש,
וכול קרן שמש זה דברים שהיא הצליחה בחיים.

להפתעתה היא גילתה יותר קרניים ממה שחשבה בהתחלה, שאין לה בכלל קרניים של אור.
כדי לתת לתהליך עוד גל והמשך, ביקשתי ממנה שתמשיך בבית לכתוב עוד קרניים של אור,
עוד הצלחות שהיו לה, כול דבר שהיא התעלתה מעל המציאות ויצרה את היש!.

כי
אור גדול מאיר הכול
ויותר כבר לא צריך לשאול
אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות
להתחיל הכול מהתחלה
כמו לנשום בפעם הראשונה
אני כאן, אנ'לא מתבזבז יותר! (אמיר דדון)