היא מרגישה שהיא אפס – כמה מאיתנו מרגישים ככה?
והפחד הגדול ביותר שלה – שיגלו את זה,
שהיא אפס,
שהיא שום דבר,
כמה מאיתנו מרגישים דבר דומה ?
הקשבנו לתחושות שעולות, שמנו ופתחנו עוד בדים וייצוגים בלי שיפוטיות,
ובסוף המפגש התחשק לי, כמנחה של התהליך,
לגשת לבד של הייצוג : "אני אפס" ולתת לו חיית עוצמה: נמר/ פנתר.
ביקשתי ממנה לעלות על הייצוג כשיש עליו את חיית העוצמה ושאלתי:
"איך את מרגישה עכשיו? שיש חיית עוצמה שמגנה עליך?"
היא חייכה 🙂
"האמת שטוב, טוב מאוד"
"מעשר ועד אפס כמה טוב את מרגישה?" איתגרתי אותה
היא חייכה 🙂
"שמונה אני חושבת" היא אמרה במהירות,
"אז כבר לא אפס", אני שמחתי בליבי!.
"את פנתרה אמיתית" אמרתי לה בביטחון ובראשי התנגנה המנגינה:
אני פנתרה אני ערה כשכולם ישנים
הם אומרים שאני מוזרה
אני אומרת שהם רגילים…
ושני השירים המתבקשים הם 🙂