סלמה רוקמת הגאולה – פרק ב'
טיוטה ראשונה

שפתי תפתח

בעודו רץ בין סמטאות הכפר אל עבר ביתו של רבי מורי מוסא, הוא ניזכר בסיפור לידתו שלו,
סיפור אשר שמע מיספר לא מועט של פעמים מאנשים שונים, ובעיקר מאימו,
ואת מעורבותו החשובה של רבי מוסא לאחר אותו לילה המבדיל בין חושך לאור.

רבי מורי מוסא היה איש רב פעלים ומכובד בכפר סינא, בין שאר התחומים בהם הביא מכישוריו המבורכים לשבט סינא תושביו – בני האדם,
בעלי החיים וגם המרחב המעודן העצים האדמה והאבנים, היה עולם הרפואה של הגוף והנפש ומתוך ידיעותיו בעולם זה,
הוא הכיר בתווי הפנים אך פחות בשמות את כול אנשי נשות וילדי הכפר, את רובם הוא הכיר עוד מרגע לידתם.
הם היו מגיעים אליו כול אחד ואחת בזמנם לפי העונות,
עם תלונות ותחלואים בגוף ובנפש, והוא היה מציע להם מזור דרך צמחי מרפא, שמנים משחות עצות טובות או תפילות.

בליל ד' באלול הזמן אץ רץ לו והרגליים הצעירות ממהרות אל היעד,
תמונות מהעבר מתחלפות בתודעתו של זה המבקש להיכלל במעמד הר סיני.
שאיפה ונשיפה בית החזה עולה ויורד בהתאמה לקצב הריצה וכך גם הזיכרונות.

והנה זיכרון עולה ובא –
פעם אחת כך אימו סיפרה לו, בינקותו כמה חודשים לאחר שנולד, הוא היה חולה מאוד,
משקלו לא עלה, והוא היה חיוור ושקט, אפילו בכי הוא לא השמיע.
בהתחלה אימו שודיה לא העניקה לקולו החרישי חשיבות מיוחדת, היא חשבה שהוא תינוק שקט כמו אחיו הרביעי.
היא היתה רגועה ולא מוטרדת כי גם בתקופת ההריון הוא לא הרבה להשתובב בביטנה, לבעוט ולהעיר אותה משנתה,
אך כשהיא ראתה שאין בכוחו לינוק משדיה מלאי החלב, ושהוא מרבה לישון, היא הבינה שעליה להביאו לרבי מוסא להתייעצות ואולי גם לרפואה.

כשהגיעו לרבי מוסא השאלה הראשונה שרבי מוסא ביקש לבחון ולדעת: היה:
איך עבר ההריון ? האם קרה משהו חריג ויוצא דופן בלידה?.
סיפור הילדה היה ידוע לרבי מוסא כמו גם לכול תושבי הכפר, הסיפור עבר מפה לאוזן במשך חודש שלם של לבנה,
והמשיך להדהד עוד זמן רב, ובכול זאת רבי מוסא ביקש לשמוע את הסיפור גם משודיה
כדי לתת לה את האפשרות לפיתחון פה, לתאר את רגעי אבן השבר עליה ילדה – בקולה ובדמותה,
לפתוח לה פתח לריפוי,
את השפתיים העליונות הלסת שנסגרה והתכווצה בזמן הלידה – לשחרר, להרפות ולרפא.

זו שמדברת בפה שלמעלה, וזו המדברת בפה שלמטה,
שתהיה אחת היא.

*** תרג'ום
נקודות עיקריות לרעיונות שבפרק ב':

 

בסופו של פרק א' ישנה נקודה חשובה שקשורה בריפוי. מהי נקודה זו?

נקודה זו מצביעה על כך שאם רבי מוסא כמו כול הכפר ידעו מה קרה באותו לילה בו שודיה ילדה את בנה הצעיר, מדוע הוא ביקש רצה והתעקש לשמוע ממנה את התשובה לשאלה: האם היה משהו יוצא דופן בזמן הלידה? שאלה טובה…והתשובה לכך היא לתת לשודיה פתחון פה – להשמיע את קולה.
מה הכוונה פתחון פה?

בספר בראשית אחרי אכילת אדם וחוה מפרי עץ הדעת, אלוהים שואל את אדם "איכה?", ולשם מה הוא שואל אותו את השאלה הזו "איפה אתה נמצא/מסתתר?" הרי הוא האלוהים רואה כול הזמן איפה אדם וגם חוה נמצאים? גם פה התשובה יכולה להיות – לתת לאדם פתחון פה , להרהור, לתשובה, למחשבה.

כלומר השאלה היא פותחת דלתות ורעיונות, בעוד שבתשובה יש משהו שסוגר.

משפט יפה אומר: "כשעולות השאלות – המרחבים נפתחים", לא רק המרחב הפיזי אלא גם הרוחני והרגשי, ואולי זו הסיבה שכשאנחנו פוגשים אדם ומשוחחים איתו, אנחנו פותחים בשאלה "מה שלומך?".

שאלה פותחת שמבקשת להכיר בשלומך, בשלם שבך. (לעומת מה נשמע או מה קורה).

רבי מוסא רוצה ששודיה תפתח את פיה, את שפתיה העליונות שכתוצאה מהלידה המטלטלת אולי נסגרו.

יש קשר בזמן לידה בין נעילת לסת מכאב פחד ועוד רגשות לבין נעילת האגן, לסת משוחררת והשמעת קול בצלילים עמוקים בזמן הלידה, מרככים ופותחים את האגן ומקלים על לידה.

אצל נשים (וגם גברים) אם לא אמרנו משהו בפה, בשפתיים העליונות, יכול להיות לכך ביטוי למטה באזור אברי המין הנשיים – כולל בשפתיים התחתונות כאיבר. למשל: אם יש לאישה קשר לא טוב עם בן זוג, והיא שומרת דברים בבטן ולא מדברת, זה יכול להתבטא בכול מיני סימפטומים באזור הוגינאלי.

בקבלה היהודית יש גם קשר בין השפתיים העליונות שנקראות "ברית המאור", לשפתיים התחתונות שנקראות "ברית המעור", כלומר שיש התייחסות ותקשורת בין התנועה של למעלה ולמטה, כברית, כחיבור. (כול רעיון ברית המאור והמעור הוא בעל גוונים רבים ולא אוכל להרחיב עליו כאן).

בחרתי לפרק את הכותרת "שפתי תפתח " מתוך ספר תהלים נ"א י"ז "אדני שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך". כדי לבטא מצד אחד את החיבור הפיזי ללידה והבקשה של רבי מוסא ששודיה תפתח את פיה ותספר את סיפורה כפי שחוותה אותו ותביא לגאולה עצמית, ומצד שני כשמשפט זה נאמר, הוא לוקח אותנו למרחבים רוחניים של האלוהות ובכך אנחנו חוויים בסיפור בו זמנית שני מיימדים דרך משפט אחד.

כי באמת אם נעמיק להתבונן –
הכול אחד.

להיות אחת, זה הרצון של רבי מוסא ששודיה תהיה אחת – בלב וברחם, בזיכרונות העבר וההווה, לחבר בין מעלה ומטה, בין זמנים וזיכרונות,, שלא יהיו פיצולים ומרחקים,  ובפשטות להביא ריפוי קודם כול על ידי דיבור, דיבור של הלב.

נקודה נוספת – אבן השבר בזמנים קדומים היתה אבן עליה נשים היו יולדות, כלומר המילה שבר מצד אחד מתארת את חווית הלידה אותה שודיה עברה (כרמז מקדם של שבר ומשבר/טראומה) , ומצד שני גם כאבן עליה היא ילדה הידועה בשם : "אבן השבר".
יש פה גם אפשרות להציע שכול שבר הוא גם לידה, התחלה של משהו שלפעמים על האדם לגלות, כי שבר לרוב משאיר את האדם חסר, והגילוי עוזר להתמלא.

כול שבר הוא הזדמנות לסדק, שדרכו אור יכול להיכנס, להביא להבנה "שופך אור על הדבר", ובכך דרך ההבנה מתאפשר ריפוי וחמלה.

האור יכול לשמש כדבק שמחבר בין הסדקים או השברים שטראומה או אירוע מטלטל גרם.

 

סלמה רוקמת הגאולה – פרק ג'  אלוהי כול הקולות

קישור להקדמה לסיפור – סלמה רוקמת הגאולה בראשית

♥הסיפור מרתק אותך ?  הישארו מעודכנים והצטרפו לקבוצה השקטה בוואטסאפ ותקבלו ראשונים עידכונים על פרק חדש שעולה ♥

מוזמנים לשתף את הסיפור עם חברים וברשתות החברתיות דרך הקישורים , תודה.

כול הזכויות שמורות לאוריה עזאני תשפ”ה 2025
כתיבה אותנטית אנושית לא AI