סלמה רוקמת הגאולה – פרק ג’
טיוטה ראשונה

כול הקולות כולם

ביושבה מול רבי מוסא שודיה בחרה לספר על הלידה, דרך קולה ותיאוריה של מרים המיילדת שנכחה לצידה בחדר גם כן,
רבי מוסא ביקש שמרים תגיע כדי להיות עדה, למקרה ויהיה למורי רבי מוסא שאלות שרק מרים תוכל לתת עליהן מענה,
וזו האחרונה התחילה וסיפרה שהלידה היתה ללא ספק לידה הרת משמעות,
רבי מוסא הרים את כף ידו ועצר בעדינות יוצאת דופן את תיאורה של מרים,
פנה לשודיה וביקש ממנה שהיא זו שתמשיך בסיפור:

שודיה חיבקה אל חיקה את התינוק ותיארה בקול חד גוני ורגוע שהרך הנולד הגיח בלידה קלה יחסית ללא מאמץ או הכנות מיוחדות, אך ללא בכי.

לפי מה שסיפרו ושנודע לה רק לאחר כמה ימים מהלידה, מרים לא ידעה מה לעשות במצב הזה, הפעוט היה מונח בידייה אך הוא לא השמיע קול,
היא הרגישה מגופו דופק אך הוא לא בכה. זו פעם ראשונה שהיא חוותה לידה ללא בכי ותינוק שלא מגיב,
היא התפללה לאלוהות שתושיע את התינוק ואותה.
פה עצרה שודיה את דבריה משהו הקפיא את גרונה והיא פנתה עם פניה לעבר מרים וביקשה שתמשיך את התיאור :

“ליבי פעם בחוזקה” סיפרה מרים “ניסיתי לתקשר עם ליבו של הפעוט ולעשות לו החייאה דרך פעימות הלב קצות אצבעותי והבל פי.
עיסתי את הגוף הגמיש החשוף והטהור שבידיי, ולא היתה תגובה” מרים עצרה לרגע את שצף דיבורה, גם גרונה שלה כמו של שודיה היה עצור.
היא נשמה נשימה יותר עמוקה שאחריה נשפה נשיפת אנחה והמשיכה:

“אומנם גופו היה חמים אבל הוא לא השמיע קול או הגיב לגירויי הסביבה, ואז בתושיה שאין לי מושג מהיכן היא הגיעה,
אחזתי בתינוק העירום, פתחתי את דלת הבית בחוזקה בליל תחילת סוף לבנה מלאה,
הוצאתי אותו אל הקור של אמצע החורף בחודש טבת, עטוף בבד דק של שמלתי השחורה,
קרבתי אותו אל תחילת הבריאה,
צעקתי: “תבחר, איפה אתה? תתעורר לחיים!”
ובעודה מתארת במילים את מה שקרה אז באותו לילה קר בחודש טבת, מרים הרימה את ראשה וידייה כלפי מעלה,
עצמה את עינייה, עצרה את קצב דיבורה , הקפיאה את הזמן.
דממה.

לאחר כדקה של דממה מרים הורידה באיטיות את ידייה כלפי מטה,
הביטה ברבי מוסא כמו מבקשת ממנו להחזיק עבורה את מרחב הריפוי ואת כול העולם כולו,
והוא היה יציב כמו אבן, סלע איתן והיא המשיכה בתיאורה, קולה היה שקט יותר:
“ותוך כמה שניות בכי נשמע באוויר, צווחות של יקיצה, והקלה גדולה הגיעה אל הלב של כול מי שנכח מסביב.”
“כולל הלב שלך” שאל רבי מוסא והרים את גבותיו השחורות
“כן” ענתה מרים הנהנה בראשה והמשיכה במהירות לתאר מה התרחש הלאה
וזאת כדי שרבי מוסא לא יבחין שהיא לא מתכוונת לדבריה אותם אמרה בתשובתה.

אבל רבי מוסא, חד ההבחנה, הרגיש וידע שהיא לא מספרת את כול מה שהתחולל בליבה,
ולמרות זאת החליט שזה עוד לא הרגע להגיד לה משהו על כך.
לכול ריפוי יש את הזמן המתאים.
המתנה.

תרג’ום
נקודות עיקריות לרעיונות שבפרק ג’:

פרק ג’ עוסק בקולות , השמעת קול.

בטראומה או באירוע מטלטל לרוב הלב הוא זה שנסגר וצריך לפתוח את הלב דרך הגרון והפה, התנועה הזו היא בזרימה של האנרגיה דרך תפיסת העולם של הצ’קרות, מלמטה כלפי מעולה במנועה ישרה – מצ’קרת השורש, אל צ’קרת המין (המשוייכת לרחם למרות שאני משייכת את הרחם יותר לצ’קרת השורש), מקלעת השמש, אל צ’קרת הלב, הגרון, עין שלישית והכתר.

רבי מוסא מבקש לשמוע בשיחה חמימה מלב אל לב את שודיה – את חווית הלידה שלה, אך היא מתמזגת ומספרת מתוך החוויה של מרים המיילדת ולא מתוך החוויה שלה, הקולות שלהן התמזגו ורבי מוסא מבקש להפריד, קול מקול, ולכן הוא עוצר בעדינות את דבריה של מרים שמתפרצת ומתחילה את השיחה, כי לא אותה הוא ביקש לשמוע ראשונה.
לכך שהוא עוצר את מרים בעדינות, יש משמעות אותה נגלה בפרק י”ב “מבט עיניים”.

שודיה התחילה לספר, אך שוב לא מקולה, אלא מקולות של אנשים אחרים שסיפרו לה, ומה סיפרו?
שאחר הלידה הקול של התינוק לא נשמע, ותוך כדי הדיבור והדברים שודיה מרגישה  שקולה קופא והיא לא יכולה להמשיך, ופונה למרים לעזרה – גאולת הדיבור, ומרים באה והושיעה אותה. בנקודה זו רבי מוסא הסכים שקולה של מרים ימשיך את קולה של שודיה.
תוך כדי הסיפור גם קולה של מרים נחנק, מעומס ריגשי, אך היא הצליחה לווסת את רגשותיה.

בתרגום של פרק א’ ביקשתי מכם לזכור את הפרט שסאלח, אביו של הילד שלח אותו להעיר את רבי מוסא, והילד הרגיש כבוד להיות המעורר, וכאן בפרק ג’ מרים קוראת לו להתעורר, היא מפצירה בו לבחור להתעורר כי הוא בתוך שינה קרוב לחוויית מוות – והוא מתעורר.
סיפור חייו מתחיל מהתעוררות חזקה שבוודאי תשפיע על עוד אירועים ומהלך חייו, והתעסקותו בנושאים הקשורים להתעוררות.

רבי מוסא הוא איש ריפוי מבריק והוא שם לב שמרים כמו שודיה לא עיבדו את חוויית הלידה אותן עברו באותו לילה וקולותיהן כמו רגשותיהן מתמזגים כמו מים, ובגלל שמרים עברה מהר ודילגה על שאלתו על הלב שלה, הוא הבין שגם היא זקוקה לריפוי לא פחות מהתינוק ושודיה, אבל גם ידע שזה עוד לא הזמן – היא עוד בהכחשה.
לכול ריפוי יש את הזמן המתאים, למרות שריפוי אפשר למצוא ולקיים בכול רגע, לא תמיד אדם מוכן ומזומן לקבל אותו, מסיבות שונות לא תמיד אדם פותח את הדלת, ורבי מוסא כאיש ריפוי מיומן יודע את סוד ההמתנה לרגע הריפוי הנכון.

בפרק ג’ ביקשתי להדגיש את אנרגיית המים המשוייכת לעולם הרגשות ולאנרגיה נשית, ומכך אנו פוגשות את האיכות הזו באופנים שונים:
*עוסקות בלידה ובנשים שקשורות לאנרגיית המים (לעומת האש שמשוייכת לאנרגיה גברית)
*חוות את איכות המיזוג (כמו הביטוי למזוג מים – ובסיפור מיזוג הקולות של מרים ושודיה).
*הקור (הריגשי והפיזי) את תחושת הניתוק מהרגש והגוף מהלב והקול כתוצאה מאירוע טראומתי, ואת הפחד שאחז בלילה של הלידה.

לפי הרפואה הסינית אנרגיית המים משוייכת לטמפרטורה של קור ולרגש פחד,
אני מבקשת שתשימו לב למפגש של אנרגיית הקור שבפרק הזה ובסיפור הלידה :
הקול הקפוא של שודיה ומרים, חודש טבת, הלילה הקר של החורף, הוצאת התינוק אל הלילה הקפוא, הקפאת הזמן, זהו מוטיב חשוב כי בהמשך הוא ישפיע על בחירת כלי הריפוי של רבי מוסא עבור שודיה והתינוק (בפרק ה’).

סיפור הלידה אולי נשמע דמיוני , אך הוא מבוסס על סיפור אמיתי של מיילדת בית שאירוע כזה התרחש בלידה של אישה אותה ליוותה. וכמו מרים גם היא פנתה אל האלוהות וביקשה עזרה, וברגע של תושיה פתחה את חלון הבית בליל חורף אירופאי קר מאוד, הוציאה את התינוק החוצה וביקשה ממנו להתעורר, וגם הוא כמו בסיפור שלנו, החל לבכות והראה סימנים של – חיים !.