7.05.25 ט’ באייר תשפ”ה
אני מבקשת למי שמעוניין לשים הכוונה אנרגטית לזמן הזה –
הזמן הזה כבר הרבה זמן חובק בתוכו שתי תנועות אנרגטיות שונות זו מזו שעלינו ללמוד למזג אותן ביחד, זהו לימוד חדש בעוצמה שלו לאדם, ובעיקר למערכת העצבים שצריכה להחזיק את
תנודת,
מהירות,
ועוצמת האור שעובר במערכת הכללית שעוטפת אותנו, בפרט כשיש שתי תנועות הופכיות – כשאין באף אחת מהן שום טעות!, אין מה לתקן בתנועת האנרגיות האלה אלא רק להסתגל.
כול זמן שנחשוב שיש מה לתקן, אנחנו במאבק חסר תועלת.

התנועה הראשונה – פיזור
יש תחושה חזקה מאוד של פיזור התודעה, כאילו אנחנו צריכים לחלק את עצמנו לאלף חתיכות ולשלוח אותן לכול מיני מקומות במרחב,
זוהי תנועה מאוד מתישה ומעייפת ודורשת מאיתנו ריכוז ומאמץ רב, בוודאי כשאנחנו חווים את זה לאורך זמן.
זוהי תנועה ללא סדר הגיוני (לאדם) כמו ממטרה שמפזרת את טיפות המים לכול עבר ללא הפסק במהירות גבוה מאוד.
זו תחושה שיש מלא מלא דברים ופרטים שצריך לעשות ואי אפשר לאחוז בכולם, ושיש התפרקות כתוצאה מכך.

התנועה השניה המקבילה – דחיסות
תחושה שהכול מאוד דחוס, לא מאוורר, אין אוויר לנשימה, הכול נע מאוד מהר וקשה לעמוד בקצב של הדברים, כול מה שאנחנו חווים נדחס פנימה.
תחושה שאנחנו במירוץ אינסופי בלי רגע של מנוחה.
שוב אני מדגישה – אין פה שום טעות שצריך לתקן באנרגיה, זה התדר שצריך ללמוד אותו ולהסתגל אליו ואם מצליחים אז גם להנות ממנו 🙂
הדרך המיטיבה שהצלחתי לווסת את התנועות האלה כדי ליצור מיזוג זה פשוט לנשום עם יותר כוונה ומודעות לתהליך ולאנרגיות שמתקיימות במרחב , להאט ולנשום –
מודעות לנשימה ,
כדי לאפשר קירבה לחוויה לא עם פאניקה , כדי לא להוסיף תחושת כאוס לכאוס שכבר אנחנו מרגישים שקיים.
דרך הנשימה להביא את עצמי למרכז של ההכרה. לא לוותר על הנשימה או לדלג עליה.

ההכוונה השניה תומכת במיזוג שתי התנועות ההופכיות והיא-
להתחייב לאהבה
אין כבר מה לחפש בעבר, אין מה להסתכל על העבר בערגה וגעגוע,
מתחיל להתעורר אצל רבים צורך חזק מאוד למצוא את עצמם מחדש, לזנוח את מה שמיותר ולא מתאים למידות התודעה/הרצון הנוכחי שלהם, ולנוע קדימה,
רק שלא ברור להם לאן בדיוק לנוע, ואם בטוח שם, כי כרגע אין תחושת ביטחון בעולם, כי אין אדמה יציבה.

התחושה היא שאנחנו הולכים על אוויר, שיש באדמה הרבה אוויר והיא לא יציבה או יותר מדוייק לנסח את זה –
אנחנו לא יודעים איך להלך על אדמה שיש בה הרבה אוויר,
התחושה היא של הליכה על אדמה כמו של שקית תערובת שתילה שקונים במשתלות לפרחים שבעציצים, ולא כמו אדמה רגילה של נטיעת עצים.

ההנחיה כאן היא לא להביט לאחור, העולם הקודם קורס לתוך עצמו, ההרגלים, השיטות, השקרים, הסיפורים –
גם כאן זה פול גז בניוטרל להתעסק בהם, זה לחפור לעצמנו בור וקבר,
צריך להסכים (הסכמה זה חשוב) להרפות,
ולהמשיך הלאה אל האהבה.

במקום אליו אנחנו נעים אין הבטחה של חומר, אלא רק של רגש, ועלינו לנוע עם הרגש, כי אנחנו הופכים להיות פחות חומר ויותר אור/אנרגיה, לכן עלינו ללמוד לבטוח בתחושות הרגש שמגיע דרך הגוף ומהותם אהבה ❤

וכאן אני ממליצה לעשות תהליך מודעות ובירור פנימיים כדי להכיר את עצמנו ואת התחושה, ולתת עוד אמונה בתהליך שמתרחש, כדי שיקרה כמה שפחות עם פחד משברים וחרדה ויותר עם התמסרות (ללא נודע = לאלוהות).
ימים יפים,
אוריה