היא לא האמינה בכלל שכול הרגשות הטעונים שהיא נושאת בקירבה קשורים לפינוי גוש קטיף.
זה התרחש כול כך מזמן, והיא כבר עשתה על זה בעבר כול כך הרבה תהליכי ריפוי,
אבל זה הופיע גם בקונסטלציה המשפחתית מערכתית שעשינו יחד.
הנשמה עוד מהדהדת את הקריעה שהתרחשה ומבקשת עוד חיבור והחלמה.
לא תמיד ידוע מה יעלה בתוך מפגש של קונסטלציה נשמתית,
איזה סיפור הנשמה תביא ותעלה,
וצריך להיות מוכנים לקבל את מה שבא בחיבוק כי זה מגיע מתוכנו,
זה שלנו, זה חלק נסתר שהופך לגלוי מתוכנו.
בהתחלה הבדים של ייצוג האני ושל ייצוג גוש קטיף היו רחוקים זה מזה,
ובסוף התהליך הם פנו זה לזה,
כשהייצוג ריפוי נמצא בין השתיים מבקש לחבר בין מה שהיה למה שהווה,
מבקש להשכין שלום בתוך הזיכרונות והחלומות, התפילות והלב.
בהודיה על הרגע, על החסד ועל הזכות.
