החיפוש

אני רואה אותו מחפש ומחפש ומחפש אחרי בד,
בתוך ערימת הבדים המגוונת שיש לי, והוא לא שקט.
"מה אתה מחפש ?" אני שואלת,
והוא מביע אי שביעות רצון ואומר:
"אני לא מוצא את צבע הבד שאני מחפש, אין לך אותו"
שמעתי אכזבה בקולו,
"איך זה יכול להיות? תראה כמה צבעים יש פה " אמרתי מופתעת,
"איזה צבע את המחפש?"
"שקוף" הוא אמר בייאוש קל, "שקוף"
והוא צדק, את הצבע שקוף אין לי במבחר הבדים,
אם אפשר לקרוא לשקוף צבע.
"אין בעיה " אמרתי בחיוך "בוא נאלתר"
והלכתי להביא ניילונית, ניילון לשימור מסמכים,
וממנה יצרתי ייצוג של המילה "שקוף".

לא רואים אותי

ככה הוא מרגיש עוד מימי נעוריו ואולי ילדותו,
לא להיות שייך, לא להיות חלק ממשהו,
לחיות בתחושת בדידות,
שאף אחד לא רואה אותך, את המצוקות שלך,
זו היתה החוויה שלו.
שקוף.

קשר בין הנשמה לגוף

לאדם,
שהוא נשמה וגם גוף,
קשה להיות בתחושת שקיפות,
הגוף שהוא חומר מבקש תמיד להיות קיים,
להיות מוחשי, פיזי, מוגשם.

למצוא תשובה בדיבור ואכילה

דיברנו על הקושי, על תחושות הגוף,
דיברנו על הגשמה, ואהבה,
על מימוש, ואוכל (כן כן אוכל כמקור לקיום והנאה).

להישאר קרוב לעצמי

היה תהליך נפלא ומרתק,
שבסופו הגענו אל ההבנה
שהאחריות שלו זה להביא לידי ביטוי
את מה שהוא זקוק וצריך –
ואת זה הוא יכול לעשות רק אם ישאר
קרוב בכנות לעצמו, קרוב לגוף וללב.