היא עמדה בשקט על הייצוג של המילה “לא נודע”
ותוך כדי התהליך של עיבוד חוויית הלידה הקודמת שלה,
בתוך הלא נודע כשהיא בהריון השני שלה,
לקראת הלידה הבאה,
הגיע מהנשמה שלה המשפט:
“ככול שגדלה הציפיה, גדלה האהבה”.
זה המשפט שהיא אמרה כשעמדה על הבד של “לא נודע”
לא נודע מה יהיה בלידה הבאה.
אני שואלת אותה “האם יש שם מסר עבורך,
מתוך הלא נודע?”
היא עומדת על הבד בעינים עצומות,
ומתוך התחושה הזו, הגיעה עוד תחושה –
של אהבה,
היא חשה פתאום, שככול שהיא מצפה יותר ללידה הבאה שלה,
ככה גדלה האהבה שיש ממנה אל הילד שלה, שברחמה.
והיא אומרת:
“ככול שגדלה הציפיה, גדלה האהבה”.
לי זה נשמע כמו משפט זן בודהיסטי,
משפט שנילקח מתוך שיר אהבה,
שני אוהבים שרחוקים זה מזו
מצפים וכמהים להיפגש בשנית,
וככול שגדלה הציפיה להיפגש, כך גדלה האהבה.
כמה פשוט, ככה יפה!
עיבוד חוויית לידה קודמת והכנה לקראת הלידה הבאה.
מה אני זוכרת?
מה אני שכחתי?
למי אני צריכה להודות?
וכול זה כדי שהלידה הבאה תהיה שלמה יותר בלב וברחם.
לרפא ולעשות שלום!
