אני אפס?
היא מרגישה שהיא אפס – כמה מאיתנו מרגישים ככה? והפחד הגדול ביותר שלה – שיגלו את זה, שהיא אפס, שהיא שום דבר, כמה מאיתנו מרגישים דבר דומה ? הקשבנו לתחושות שעולות, שמנו ופתחנו עוד בדים וייצוגים בלי שיפוטיות, ובסוף המפגש התחשק לי, כמנחה של התהליך, לגשת לבד של הייצוג : “אני אפס” ולתת לו חיית עוצמה: נמר/ פנתר. ביקשתי ממנה לעלות על הייצוג כשיש עליו את חיית העוצמה ושאלתי: “איך את מרגישה עכשיו? שיש חיית עוצמה שמגנה עליך?” היא חייכה 🙂 “האמת שטוב, טוב מאוד” “מעשר ועד אפס כמה טוב את מרגישה?” איתגרתי אותה היא חייכה 🙂 “שמונה אני חושבת” היא אמרה במהירות, “אז כבר לא אפס”, אני שמחתי בליבי!. “את פנתרה אמיתית” אמרתי לה בביטחון ובראשי התנגנה המנגינה: אני פנתרה אני ערה כשכולם ישנים הם אומרים שאני מוזרה אני אומרת שהם רגילים… ושני השירים המתבקשים הם 🙂