תגית: להקשיב ללב

מחייל ללוחם חלק ראשון

להחזיר את הנשמה הביתה לוחם וחולם קונסטלציה נשמתית – יומן מלחמה “חרבות ברזל” – חלק ראשון: הוא פנה אלי בהודעה לוואטסאפ, שלושה סבבים של לחימה בדרום, חייל קרבי, יחידה מובחרת. הוא מבקש להגיע למפגש קונסטלציה נשמתית, לסדר את הראש, הכול בבלאגן. כשחוזרים מאזור מלחמה מביאים איתם הגברים הרבה רעש, קולות של נפץ, הרבה אנרגיה של אלימות ואש, אנרגיה שצריכה להיות מוזנת/מותמרת למים. הלב צריך לקבל הרבה הזנה, רוח חדשה צלולה ומעט קרירה צריכה לנשב בקרבו. “מה אתה מבקש?” שאלתי אותו “והאם אתה ניתמך עם עוד טיפולים/מטפלים בזמן הזה?” הוא ענה לי שכן, הוא נתמך בעוד טיפולים, אבל חסר לו שם משהו, בטיפולים האלה, חסרה לו את ביטוי הנשמה, והוא קרא על הטיפול שאני מציעה והוא מרגיש שנכון לו להגיע. מיד הבנתי שהוא לא בדיוק חייל אלא לוחם, ועוד לפני שהוא הגיע ידעתי שזה הקלף שהוא יקבל במהלך המפגש, ושלפני שנתחיל את המפגש המרחב כול גופי האור שלו יטוהרו במקל Palo Santo פאלו סנטו – בעבר כול לוחם שחזר מאזור לחימה היה מטוהר אנרגטית, טיהור של כול גופי האור, ולא רק את העור (מקלחת וסבון ריחני). לנקות מתוך החייל/לוחם פחד, מוות, הרס וחורבן, להחזיר את הנשמה הביתה אל החיים לכאן ועכשיו. לקריאה של החלק השני של המפגש מחייל ללוחם קונסטלציה נשמתית

אין שעון

מישהו הרגיל אותנו שאנחנו זקוקים לשעון, שנראה שעות דקות ושניות, מישהו הרגיל אותנו שאנחנו זקוקים ללוח שנה, שנדע איזה יום היום ומה התאריך. אבל הטבע והלב לא זקוקים לשעון ולא ללוח שנה, הם פשוט יודעים. חלל הלב, יודע את הזמן הנכון בכול יום ויום. אם נוכל לסמוך על הלב שיהיה השעון שלנו, הלב ידריך אותנו בתהליכי החיים, זוהי למידה והחיים זה דף התירגול שלנו. מהי הקשבה ללב? החיים זה לא זמן של שעון ולוח שנה, החיים זה קשב, יכולת התבוננות, פנימה והחוצה, פנימה והחוצה, בצורה מעגלית אינסופית. החיים זה יכולת התמזגות עם הטבע, עונות השנה, הרגשות… החיים זה היכולת להיות עם עצמנו בקשב אמיתי בלי שעון או לוח שנה, רק עם הלב הנבון והיודע את הזמן העת והמקום הנכונים לכול חפץ ורצון לכול תנועת לידה ומוות. קורס בהתפתחות רוחנית : כשאלוהים קורא בשמך – מסטיקה חלומות ותיקשור גלגל החיים מוות ולידה מחדש זמן של לב ומז”ל

הפחד מנפילה

הוא מפחד מנפילה. הוא נפל יותר מידיי פעמים בחייו, והוא חושש ואף מנבא את הנפילה הבאה בחייו. הוא, כמו רובנו, רוצה להימנע מנפילה, ובעיקר מהכאב שמתלווה לנפילה, למרות שהוא אומר שכבר לא כואב לו כשהוא נופל, משהו נהייה קהה ולא צורם או צורב. המשכנו להקשיב לנשמה, עמדנו דקות מספר בשקט, הקשבנו למכה של הנפילה ולכאב שבא אחר כך, ולפחד, לפחד של הנפילה הבאה, לרצון לא לטעות בבחירות שמביאות לנפילה ולרגשות האשם ולביקורת העצמית. “דרישות גבוהות יש לי” הוא אומר בחצי חיוך, ואני מחייכת חיוך גדול יותר. פתחנו עוד ועוד בדים והתבוננו על מבנה הנשמה שנפרס מולנו וחזרנו לנפילה. “מעניין” אמרתי לו ” אולי הנפילה היא לא העיניין אצלך ?” עינייו נצנצו למילותיי בסקרנות וספקנות בו זמנית, “אז מה העיניין הרי לשם כך באתי לעיניין הנפילה ? ” הוא ענה לי קצת בעצבנות. המשכתי בדבריי : “אולי, ואני מניחה את זה כאן במרחב, זה לא העיניין הנפילה, כי נפילות יהיו ואי אפשר למנוע את כולן, אלא איך אתה קם מהן, בוא נפתח את המרחב הזה”… ופה התגלה האור, הוא הצליח לראות את החוזקות שלו, כמו עוף החול הפניקס לקום מתוך ההריסות. “את יודעת אוריה ” הוא אמר בסוף המפגש “וואלה אני גבר חזק עם עוצמות מדהימות של יכולות ועשיה. אני מרגיש כמו איש הברזל” הוא צחק ונפרדנו לשלום ועם לב חדש שיכול להכיל יותר מהאור והחושך, מההצלחה והנפילה. להיות עם חמלה כלפי עצמנו, לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, לעיתים קרובות זה הריפוי, יכולת השיפוטיות נהפכת לקבלה וראיית הטוב, שבתוכנו, בליבנו, בהווייתנו.