מופנמות
מתוך תהליך של קונסטלציה נשמתית : כול מפגש קונסטלציה נשמתית / מערכתית משפחתית הוא מפגש מקודש עבורי, שם חלקי הנשמה מתגלים. מופנמת – זו טביעת הנשמה של האישה היקרה שמתבטאת בחייה , ועלתה כנושא מיד בתחילת המפגש. “אני מופנמת”, היא איבחנה את עצמה. ביקשתי ממנה לבחור בד למילה: “מופנמת”,בתמונה הצבע הסגול הכהה, ולעמוד על הייצוג הזה, כלומר על הבד ושאלתי: “מה את מרגישה שעולה משם?” לא הרבה היא אומרת בידיים שלובות. פתחנו עוד ועוד בדים ובהדרגה היא גילתה איך האיכות שיש בה של מופנמות זה בעצם האיכות שהיא צריכה כדי לממש את עצמה, את החלומות שלה והרצונות שלה האיזון שבין המופנמות למוחצנות, בין הפנים לחוץ, מופנמות ומימוש עצמי. משהו התבהר תוך כדי התהליך ומאפשר את השינוי את החיבור, לראות את היופי שיש בעצמנו, את האהבה.
ערך עצמי קונסטלציה נשמתית
באמצע התהליך של הקונסטלציה הנשמתית עלה מתוכה הקול המוכר לה כול כך: “עוד יגלו שאת לא שווה כלום שאת אפס !” הקול המאשים, האימתני המשתק המכבה כול תנועה ורצון בחיים, עצרתי איתה את המבנה של הנשמה וחייה, את הנחת הבדים, וביקשתי ממנה לפנות למרחב אחר בחדר ולבנות שם שמש, וכול קרן שמש זה דברים שהיא הצליחה בחיים. להפתעתה היא גילתה יותר קרניים ממה שחשבה בהתחלה, שאין לה בכלל קרניים של אור. כדי לתת לתהליך עוד גל והמשך, ביקשתי ממנה שתמשיך בבית לכתוב עוד קרניים של אור, עוד הצלחות שהיו לה, כול דבר שהיא התעלתה מעל המציאות ויצרה את היש!. כי אור גדול מאיר הכול ויותר כבר לא צריך לשאול אני בא ללמוד ממה שטוב ולחיות להתחיל הכול מהתחלה כמו לנשום בפעם הראשונה אני כאן, אנ’לא מתבזבז יותר! (אמיר דדון)