להתחיל עם מה שיש
למה את משהה את התנועה שלך? את הזרימה הטיבעית? תנועי תנועי עכשיו עם מה שיש. יש בך פחד מלהיכשל, את רוצה לעשות את זה מושלם, כמו בתמונות פוטושופ, כמו במגזיני יוקרה, אבל המציאות לא מושלמת, המציאות מלאה בפגמים, בטעויות, המציאות היא כול כולה חוסר שלמות, ומתוך החוסר שלמות, מתוך החסר היא בעצם נעה… תחשבי על זה רגע… יש בך רצון לביטוי עצמי, וחסר לך משהו, והדבר החסר הזה כביכול מונע ממך מלעשות את הרצון שלך – עיצרי רגע, התבונני, ותבחיני שאת יכולה בינתיים להתחיל ליצור וגם להצליח עם מה שיש. במקום להתווכח עם המציאות, במקום להרגיש שאת לא מקבלת מה שאת רוצה, תשני רגע זווית הסתכלות ותגלי – שגם עם המעט שיש לך, גם עם חוסר השלמות, את יכולה ליצור את עולמך, תתחילי עם מה שיש, ובהמשך, צעד צעד, תשפרי, תוסיפי, תוציאי את המיותר, ותבני עולם שראית בחזונך, ברמת הנשמה שלך. ונכון יש הבדל, בין להתפשר עם המציאות ועם מה שיש, ובין הידיעה שאי אפשר להתפשר כי את חייבת לדייק את האמת שלך ולא לעבוד עם מה שיש כרגע, אלא להמתין לשלם – ואיך תדעי להבדיל בין זה לבין זה? רק הנשמה שלך וחוכמתך העליונה של אותו הרגע תדע, רק היכולת שלך להיות כנה עם עצמך ועם הניסיון לעשות בירורים של הכרת הנשמה, תפתור לך את השאלה. הקלף הנפלא – אנטומיה אינטימית – מיטל פאר
תנוחת המת עץ הבמבוק
לפני כשנה ושמונה חודשים קניתי 3 מקלות של עצי במבוק, כמו כולם. המוכרת בחנות אמרה לי שהם גדלים ומתפתחים לאט ושאהיה סבלנית, ואכן כך היה. מקל במבוק אחד, הנמוך ביותר, התחיל להנביט ראשון עלים, לשלוח אותם לעבר המרחב, אחר”כ התחיל להנביט עלים הבמבוק השני, ואילו הבמבוק השלישי סרב בכול תוקף להנביט עלים!. כך במשך שנה ושמונה חודשים היו לי למעשה רק 2 עצי במבוק חיים, השלישי סתם ניצב לו במים, אפילו שורשים הוא לא גידל, היו רגעים שחשבתי לזרוק אותו, הרי הוא מת, אבל בפנג שוואי אומרים לשים מספר אי זוגי של עצי במבוק למזל וברכה, אז השארתי אותו. יום אחד , זה ממש קרה עבורי ב”יום אחד”, היה נדמה לי שאני רואה שעץ הבמבוק המת מתחיל להאריך עלים, שפשפתי את עיניי, בדקתי שוב, ושוב בדקתי (גם מדדתי עם סרגל) הייתכן? האם יש תחיית המתים? מסתבר שכן, עץ הבמבוק השלישי לא רק שהחל לגדל עלים לתפארת אלא גם התחיל לעלות לטפס ולצמוח בעוצמתו משאר הבמבוקים שהתחילו את הנביטה לפניו 🙂 !. הבמבוק המת הזכיר לי את “תנוחת המת” בתרגול ביוגה, שפשוט נשכבים על הגב בסוף שעת אימון ולא זזים, נותנים לדברים לזרום כשהגוף לא נע, למתבונן מבחוץ האדם השוכב בריצפה על הגב נדמה כאיש מת. ואיך המוות קשור לחיים? לפני הפריצה הגדולה יש המתנה לשעת העשיה, יש אגירת כוחות, זה ממש כמו עובר בבטן אימו שלא עושה כלום חוץ מלנוח ולגדול בצורה פאסיבית עד לרגע הלידה. הדממה, ההמתנה, השקט, הסבלנות, האיטיות, משולים בחיינו ובתקופתנו היום למוות, אולם בחוכמת הטבע הנסתרת הכול קורה בזמן “המות”. והבנתי דבר נוסף דרך ההתבוננות בתהליך של עץ הבמבוק, בין דברים חיים (וגם בין דברים חיים לדוממים) יש תקשורת שאינה שקופה לעין אדם או לאוזן אדם ליתר דיוק, הבמבוקים ביניהם “החליטו” מי יתחיל לפרוח ראשון, מי יהיה שני ומי יסיים ויהיה השלישי, אף אחד לא פלש למרחב של רעהו, כל אחד פרץ בזמנו האישי החופשי הנכון וההרמוני עם הזמן של אחרים, ואילו האדם היום אינו מבין את שפת הצמחים אינו לומד את דרכם ומחכים, ולכן הוא חי בחוסר סיפוק, בתקיעות, והעדר שמחה. שיעורים חשובים של עץ הבמבוק!! קורס בהתפתחות רוחנית גלגל החיים מוות ולידה מחדש