אל תגיד לי חרדה
כי חרדה זה מונח לתחושות שהושתקו הרבה מאוד זמן, של רצונות, תשוקות, מאוויים שלא היה להם מרחב להתבטא, עד כדי כך שהם בכלל לא מורגשים או נראים. אל תגידי לי שאת בחרדה, תגידי לי שאת לא מחוברת לנשמה שלך, שהחרדה זה הרטט הלא נשמע המושתק של הנשמה שלך, של הפחד לבטא את האמת שלך, את התשוקה שלך, ושאת בכוח מדכאה אותה וחווה חרדה. בואי תגידי לי את האמת, אל תתחבאי מאחורי מונח: חרדה, בואי תגידי לי: אני מדוכאת אין לי אור בחיי, כי האור שלי, הנשמה שלי, בחושך. עכשיו אפשר לדבר על ריפוי, עכשיו אפשר ליצור חיבור ואהבה.
ריפוי השושלת הנשית
השושלת הבין דורית הנשית היא רלוונטית ומעניקה לנו את הגב ואת היכולת להמשיך בדרך עם כול האתגרים והטלטלות שבדרך. להכיר את השושלת להכיר את עצמי, ריפוי שעובר מדור לדור, אהבה שעוברת מדור לדור…
הכנה לפני לידה
הכנה לקראת לידה – היא רוצה טיבעי, הרופאים ממליצים זירוז וקיסרי, היא מתלבטת בין הקריירה או להישאר לגדל את הילדים בבית. קונפליקטים קונפליקטים ועוד קונפליקטים, ומה הרחם אומרת? מה היא מבקשת? הנחנו בדים, שמנו את כול השאלות והפחדים, איפשרנו לשקט ולביטחון להגיע למרחב, אחרי יומיים נולד תינוק מתוק בלידה טיבעית כמו שהיא ביקשה ויצרה עבור עצמה. קונסטלציה נשמתית – להקשיב בשקט בשקט למה שעולה ומגיע מהמעמקים. לצפיה בוידאו באינסטגרם שמתאר את התהליך הכנה לקראת לידה קונסטלציה נשמתית
קונסטלציה של הנשמה
“האדם נברא בספר סיפור ומספר” ספר יצירה קונסטלציה נשמתית (של הנשמה) היא הגדרה שאני הגיתי שמתארת את מרחב הריפוי בהם הדברים מתרחשים. שיטה זו מבוססת על שיטת הקונסטלציה משפחתית מערכתית אבל יש בה את התובנות והריפוי הרוחני שאני מציעה. קונסטלציה נשממתית מאפשרת לראות אירועים בחיינו מהעבר או בהווה מנקודת ראיה רחבה יותר (של הנשמה), ובכך לשנות את החוויה שלנו אל מול האירוע שחווינו, את הרגש שיש לנו, ולפתוח פתח למשהו חדש להתרחש בחיים, עומס ריגשי רב משתחרר, ויש מקום פנוי לחוויות חדשות ובריאות. אני רואה בנשמה מפתח חשוב בריפוי, הבנה, ומימוש של העצמי. ולמה? כי ביום יום האדם מחובר להכרה ואין לאדם את היכולת להתחבר למהות, לנשמה. ההכרה השכל הרציונל הצורך בשליטה מבטל את היכולת להתחבר לאמת הפשוטה של הנשמה, לרצונותיה ושאיפותיה. הנשמה לא מקבלת תשומת לב ומקום, ובכך ההכרה הרציונלית מייצרת כאב ותיסכולים אותם אפשר וצריך לשחרר. חיבור לנשמה לאור לאהבה – מאפשר הזדמנות לריפוי. כשאנחנו מחוברים במודעות לנשמה שלנו אנחנו חווים אהבה, אנחנו במרחב ריפוי אמיתי, אנחנו בקבלה אמיתית של עצמנו וסיפור חיינו על כול הכאבים ההצלחות ואי הצלחות. אנחנו לא בוויכוח אלא בקבלה, אנחנו רואים את היופי השמחה והנוכחות של עצמנו – עם כול המורכבות. אנחנו יכולים לעבור בקלות מכאב להקלה שיחרור וביטוי עצמי. יש חלק בקונסטלציה הנשמתית שאי אפשר להסביר אלא רק לחוות, רק במפגש של ריפוי אפשר להבין את המילים שנכתבו פה, זוהי חוויה של גוף ונשמה יחד, באהבה. (לקריאה מורחבת קונסטלציה נשמתית ציור הנשמה )
הציור של הנשמה החדשה
המילים הבאות הן הבנות שיש לי על הדינמיקה של הקונסטלציה הנשמתית (המשפחתית מערכתית) והמפגש עם הנשמה – אני רואה בקונסטלציה הנשמתית (המשפחתית מערכתית) את ציור הנשמה, כול מבנה שהאדם יצר במפגש כזה הוא ייחודי לו , כמו הנשמה, אין עוד מבנה כזה, כמו שכול אדם הוא מיוחד וייחודי , כמו שכול סיפור הוא יחיד ומיוחד. כול המבנים יפים כולם מרשימים ובעיקר, מבנים מקודשים! . אני רואה בכול מבנה של יצירת קונסטלציה נשמתית (משפחתית מערכתית), מבנה מקודש של תבנית הנשמה, סיפור הנשמה, ובכול מפגש שכזה אני מתכוננת אליו ביראת כבוד, אני יודעת שמגיעה אלי נשמה , כלומר אדם, שמבקש מענה לשאלה, זהו טקס עם המון משמעות עבורי, וכולי אמונה שגם עבור האדם שמגיע/ה. לפני כול מפגש אני מתפללת, כי עבורי המפגש הוא תפילה, שהאדם ימצא במפגש הזה את אשר הוא מחפש או איבד בחייו, שהנשמה שלו תמצא את התשובה לשאלה שהיא שאלה. למצוא את אשר חיפשנו היא מתנה גדולה מאוד שאדם מעניק לעצמו – זוהי אהבה שאינה ניתנת למדידה או הבעה במילים. בכול המפגש אני יחד עם המונחה יוצאים למסע אל הלא נודע, אני לא באמת יודעת מה האדם יביא איתו ומה יעלה תוך כדי המפגש, אני מאפשרת לעצמי להיות מופתעת , זהו הסוד, לא לדעת, יש כאלו שהלא נודע מפחיד אותם, אבל אותי בתהליך הזה הוא מעצים, כי אני יודעת שהלא נודע מביא אהבה. אני מאפשרת לעצמי לתת לגוף ולרגע שהמפגש מתקיים בו לקחת אותי ואת האדם שהגיע למפגש, להגיע למקום שהוא מבקש ורוצה להיות דרך הנשמה שלו (שהיא לא נודעת) ולא דרך השכל (אני יודע) . כי בסופו של דבר, בסוף הדרך, אנחנו מגלים שאנחנו לא יודעים כלום, לא על החיים, לא על אחרים, ולא על עצמנו. אנחנו מאגר של סיפורים עצום שסיפרו לנו אחרים או שאנחנו סיפרנו לעצמנו ושמשפיעים עלינו, מגלגול החיים הזה ומגלגולי חיים אחרים. אנחנו מגלים שחוץ מהאהבה שלנו לעצמנו אין שום דבר מסביבנו שאנו יכולים באמת לרפא. ככול שאני מאפשרת לעצמי ולאדם להשתחרר מהשכל, מהשליטה, מהיודעת, ולהגיע למרחב הלא נודע נינוחה, סקרנית, קשובה, חומלת, משוחררת ככה יותר איכויות של ריפוי יכולות להתבטא ולהתרחש, איך? אני באמת לא יודעת, ויותר מזה – זה ממש לא מעניין אותי :), במופלא ממני אני לא חוקרת רק מאפשרת לו לנוע במרחב ולחולל את השינוי התנועה ואת הריפוי באשר הוא. ככול שאדם יודע פחות על התהליך, ככה יותר יצירתיות וספונטניות יכולים להגיע אל המרחב. האדם יודע את השאלה והתשובה, האדם יודע את נתיב הריפוי שלו, ואני כאן איתו במרחב המקודש לאפשר לו להבין את עצמו ואת חייו טוב יותר, ולהציע עוד אפשרות של ריפוי בגוף ובנפש. אני יודעת את תפקידי ואת הגבולות שלי בכלל ובתהליך הזה בפרט ואני משתדלת לעשות כמיטב יכולתי והבנתי לעזור לאדם באשר הוא/היא. משהו שאי אפשר להעביר במילים מתרחש במפגש הזה, משהו שהוא מעבר להסבר רציונלי שכלי, זה משתנה גם מאדם לאדם, ובאמת לא צריך להסביר כול דבר אלא צריך רק להיות ולהרגיש. ככה פשוט, כמו שנושמים כמו שאוהבים, כמו שמניחים בד במרחב הריפוי . פשוט, והפשטות היא ההוויה האמיתית של החיים.
שחרור שליטה קונסטלציה נשמתית
היא הגיעה לקונסטלציה נשמתית כדי להבין את עצמה ולהאיר את עצמה מבפנים, ואיכשהו מבלי שנבין איך ולמה הצעדים התקדמו והגענו אל הפחד הגדול ביותר שלה: “לאבד שליטה”. היא הרגישה שהמושכות לעיתים נופלות לה מהידיים, והיא לא מצליחה לכוון את החיים שלה, החיים נוהגים אותה במקום שהיא תנהג אותם. הפחד מאובדן שליטה זה הפחד הבסיסי של כמעט כול אדם, באופן כזה או אחר, והוא מבטא את התנודה בין הגוף לנשמה. “הסוס!” היא אמרה, “אני לא משתלטת על הסוס, הוא דוהר מבלי יכולת לעצור אותו”…. בעבר היא רכבה על סוסים ומכירה היטב את החיה המופלאה הזו. “ואז מה?” שאלתי “ואז הוא יקח אותי לאן שהוא רוצה”..היא ענתה בחשש ולחץ גדול. שמנו ייצוג לסוס, ושמתי גם קלף של חיית טוטם של הסוס, ביקשתי מהסוס שיבוא ויתן לנו מהחוכמה שלו, והוא הגיע 🙂 בהדרגה דרך דיאלוג עדין עם רוח הסוס, היא הצליחה לסדר את המבנה של הרגשות הפנימיים שלה, הנשמה שלה הצליחה לזרוח מבעד לפחד, והיא יכלה לנשום. הדיאלוג עם רוח הסוס, עם המושכות, עם הקרן של האוכף, עם הרצון החופשי של הסוס איפשרו לה לשחרר את המושכות ולבטוח בעצמה ובדרך בה היא הולכת. בסירטונים : וידאו מופלא של הלוחש לסוסים, והשיר הנפלא של לאה שבת “רק החיים נוסעים אותי ”
אני אפס?
היא מרגישה שהיא אפס – כמה מאיתנו מרגישים ככה? והפחד הגדול ביותר שלה – שיגלו את זה, שהיא אפס, שהיא שום דבר, כמה מאיתנו מרגישים דבר דומה ? הקשבנו לתחושות שעולות, שמנו ופתחנו עוד בדים וייצוגים בלי שיפוטיות, ובסוף המפגש התחשק לי, כמנחה של התהליך, לגשת לבד של הייצוג : “אני אפס” ולתת לו חיית עוצמה: נמר/ פנתר. ביקשתי ממנה לעלות על הייצוג כשיש עליו את חיית העוצמה ושאלתי: “איך את מרגישה עכשיו? שיש חיית עוצמה שמגנה עליך?” היא חייכה 🙂 “האמת שטוב, טוב מאוד” “מעשר ועד אפס כמה טוב את מרגישה?” איתגרתי אותה היא חייכה 🙂 “שמונה אני חושבת” היא אמרה במהירות, “אז כבר לא אפס”, אני שמחתי בליבי!. “את פנתרה אמיתית” אמרתי לה בביטחון ובראשי התנגנה המנגינה: אני פנתרה אני ערה כשכולם ישנים הם אומרים שאני מוזרה אני אומרת שהם רגילים… ושני השירים המתבקשים הם 🙂