לאורך כול המפגש היא חזרה ואמרה:
"הלוואי",
על כול דבר שברכתי ואיחלתי לה
היא ענתה:
"הלוואי",
ובכול פעם תיקנתי אותה:
"הלוואי זו מילה של תקווה,
במשמעות:
הלוואי שכן או שלא,
ואת זו שצריכה להאמין שכן" הסברתי לה ברכות,
"את צריכה להחליט מה את רוצה".

"אבל אני לא מאמינה" היא עכשיו הסבירה לי ברכות,
"קשה לי להאמין".

הקשבתי למילותיה הכנות, ומתוכי עלתה התשובה:
"אמונה זה משהו שמרגישים בלב,
אמונה מבטאת את הרצונות והתפילות שלנו,
את הכוונות שלנו,
היא לא מתיימרת לנבא או להיות אותו הדבר
שאנו מבקשים להיות בעתיד,
היא רק מביעה כוונה ולשם כך
אנחנו זקוקים לאמונה, האמונה היא הרוח הגבית של הכוונה.

במקום להגיד "הלוואי"
תנסי להגיד "אמן" ותרגישי איך זה מרגיש בגוף ובלב ".

שתקתי לרגע
"לאישה יש שני לבבות,
אחד – הלב שבחזה
והשני – הלב שברחם,
בשניהם היא פועמת ומרגישה,
תלמדי את עצמך להרגיש בשני הלבבות,
זרימה אחת – עמוק ב- הלבב"
(שילוב של המילים : הלוואי ובלב הכפול (שתי אותיות ב במילה מציינות  – בחזה וברחם).

ואז קיבלתי את ההודעה הזו 🙂

*התמונה הנהדרת מקלפי אנטומיה אינטימית מיטל פאר

*גברים יכולים להחליף את רעיון הלב שברחם לאשכים

קונסטלציה נשמתית ריפוי