בסוף כול קונסטלציה אני אוהבת לקחת את המונחה או המונחת
אל פינה בחדר ולתת להם להשקיף,
כמו אלוהים,
על כול היופי שניגלה להם אל מול העיניים:
לראות את מבנה וציור הנשמה שנפרס למולם.

תמיד יש השתאות, תמיד יש התפעלות,
יש חיוך ועין מנצנצת מהתרגשות,
משהו נפעם מהמראה המרהיב שמתגלה,
משהו שהיה חבוי קיבל שם צורה וצבע.

יש התבהרות,
יש תובנה,
חושך מקבל טיפה של אור,
כאב מקבל עוד מרפא,
אפשר לחוות את החיים בעוד רבדים,
טעמים,
ריחות, צבעים וצורות –

כול היופי , הם מבינים, שייך להם,
והמרחב הוא ההשתקפות והברכה!.