קטגוריה: ביטוי וערך עצמי

חזון עיסקי תיקון עולם

גזית הגיעה למפגש קונסטלציה נשמתית עם חזון גדול, חובק עולם ונשים, רצון לרפא את הרחם הנשית במיוחד עכשיו דרך קורס שהיא בנתה ויצרה בשם “גוף הידע הנשי” – כי וואו, כמה ידע שוכן בגוף הנשי שלנו! גזית בהחלט יודעת ומבקשת ללמד ולהעביר את הידע הלאה… היא ביקשה למקד את הרצון שלה, לברור אותו ולתת מימד של רוח ונשמה, כי בכול זאת, הנשמה מניעה את העולם. מה את מבקשת? שאלתי והיא ענתה: תיקון עולם, אני מבקשת לרפא. שמנו בדים ועוד בדים ופתחנו את הגוף והלב, סיננו מה מתאים ומה כבר לא, מה נכון שיהיה ומה צריך לצאת מהמעגל. היה מעצים ומופלא ובעיקר משיב רוח טובה ואמונה בעוצמת הריפוי הנשית!. למעבר לוידאו באינסטגרם לתהליך עם גזית ביטוי חזון עיסקי ומימוש ביטוי אישי מתוך מילותיה /תפילתה של גזית מרגלית: מתוך ההרס, הריקבון, הקרעים. מתוך העולם הפטריאכלי וההנהגה שכולנו שבויים שלה ולא מצליחים לייצר סיום והבאת החטופות והחטופים אלינו הביתה. מתוך השבר הגדול לרסיסי רסיסים חייב לבוא תיקון עולם. מחכה בסקרנות ובענווה לראות מי מצטרפת אלינו לשליחות הזו. הקולגות שלי כבר מחכות איתי ומחזיקות איתי את כל הידע הזה, שהצטבר שנים אצל נשים שונות כל אחת פלא מחכה לכן להצטרף אלינו. מציעה קורס שהוא קודם כל אני מחבר בין עולמות ידע של גוף ורגש רוח ונפש אדמה ושמיים קורס שמציע הסתכלות אחרת על כל אישה קודם כל על עצמה פנימה ואחר כך גם החוצה לנשים סביבה שהיא מלווה בחיים הפרטיים ובעבודתה איך הופכות תובנות לפרקטיקה של ליווי וטיפול באישה אחרת. איך שומרות על האוטונומיה, הידע והכח שלה של זו שפנתה למענה בנקודת הזמן בה היא נמצאת מי היא? בגוף? האנטומיה והפיזיולוגיה שלה ברגש ובראש? מה היא מרגישה וכבר יודעת אני שם עבורה כלי להראות ולחזק את מה שכבר אצלה ולהציע עוד אפשרויות לשיקום לריפוי לתיקון עולם. בתמונה – קלף מתוך אנטומיה נשית – מיטל פאר

מערכת העיכול מזווית ריגשית

הסיבה שהיא הגיעה למפגש בקונסטלציה נשמתית לא היתה קשורה בכלל למערכת העיכול . זאת לא היתה התלונה העיקרית שלה או הבקשה שלה, בקושי הזכרנו את מערכת העיכול במפגש, אז למה כ”כ שמחתי לשמוע שיש שיפור דווקא במערכת העיכול? זאת הסיבה – את המפגש היא הקדישה לבקשה שלה להתחבר לעצמה, לממש את עצמה, את השמחה בחייה, לנוע יותר בחופשיות בעולם. מערכת העיכול קשורה ליכולת שלנו להנות מאוכל, מטעם החיים, מערכת העיכול כולה היא תנועה אחת גדולה של אוכל, סיפוק, אוכל הוא הנאה, חגיגה של צבע, טעמים ריחות… 🙂 כשהיא כתבה לי שהיא התחילה להעז לאכול דברים שהיא נמנעה מהם עד עכשיו, ושמערכת העיכול הגיבה לזה בצורה טובה, ממש שמחתי 🙂 ראיתי בזה צעד בונה אמון בין הנשמה לגוף, ראיתי בזה התקדמות משמעותית בתהליך הריפוי שלה, בנועזות בשיחרור ביכולת לקחת צעד ולטעום משהו חדש ולא לפחד מהתנודה שזה יעורר בבטן, לאפשר לתחושות הבטן להוביל, ופחות לשכל. ובכך להביא לתנועה חדשה מלאה סיפוק הנאה ועונג של כול החושים הפיזיים והרוחניים ביחד 🙂 כול הכבוד , המשיכי בתהליך הריפוי באומץ רב!. כול אדם מרפא את עצמו ומוצא את התרופה לה הוא זקוק בעצמו, באהבה!

הפלות והריון

היו לה ש 6 הפלות הן לא רלוונטיות, כי מה הקשר בניהן לבין הריון? הם לא נחשבים ולא נספרים… אבל הרחם והקונסטלציה הנשמתית אמרה אחרת, אז ספרנו אותם ושמנו כול הריון והריון בסדר הנכון, הבאנו לידי ביטוי כול אחד ואחת, כדי להביא לריפוי המתאים בין הרוח לגוף. הרחם זוכרת הכול!

זה שלא ידע לשאול

בתוך העצמי נמצאות כול השאלות וגם כול התשובות, רק לא בסדר המתאים – והקונסטלציה עוזרת לעשות סדר ולתת לכול דבר ייצוג ומקום. וככה לפני חג הפסח (פה שח) הוא הגיע אלי למפגש קונסטלציה נשמתית , עם רצון לצאת לחירות עצמית לשחרור, משהו בתוכו לא מוצא את עצמו, הנשמה מרגישה שמשהו תקוע ולא מוצאת ביטוי. הוא מעיד על עצמו שהוא בחברת אנשים זרים, אדם מופנם שלא מרבה לדבר, וזה מציק לו, הוא רוצה לשתף יותר רעיונות שלו, מחשבות, רגשות – בעיקר במקום העבודה. בעבודה יש לו רעיונות שהוא רוצה להגיד (הייצוג בצבע זהב), רעיונות שהם זהב, והוא לא אומר, משהו בצ’קרת הגרון סגור וסתום לתחושתו, ואז קורה את הדבר הכי מעצבן: מישהו אחר אומר את הרעיון שיש לו וזוכה לשבחים. אוף!!! יש משפט בודהיסטי יפה שאומר : “כשעולות השאלות, המרחבים נפתחים” , שמנו יצוגים של בדים ועוד יצוגים , שאלנו שאלות ופתחנו את המרחב עד שהגיע הייצוג למילה: שאלה. לפתוח, שאלה היא פותחת, מאפשרת תקשורת, מענה, חיבור, יצירת קשר, היא המפתח לריפוי בשלב הזה של המונחה. עלו עוד דברים בתוך הקונסטלציה הנשמתית אבל המפתח היה : לשאול שאלות כדי לפתוח את המרחב. שאלה שמאפשרת שיחרור שאלה שמוצאת ריפוי. בהודיה על הרגע, על החסד ועל הזכות.

גלגולים קודמים משיפחה למנהיגה

*המונחת היא אישה עם יכולת לשחזר לעצמה את גלגולי החיים הקדומים שבהם חייתה לפני הגלגול הזה. המרחב של הקונסטלציה רק איפשר לה לבטא את הידע שקיים בתוכה. אני (אוריה ) לא עוסקת בשיחזור גלגולים.* היא לא מבינה למה כול חייה היא מרגישה כמו שיפחה. עבד של כולם, זה מציק לה מאוד ויוצר חיכוכים עם שאר בני הבית. הנחנו בד למילה שיפחה בצבע כסף, כשהיא עלתה על הבד היא מיד התחילה לראות משהו שלא ראתה מעולם: “אני נערה צעירה בתוך ארמון, חטפו אותי מאמא שלי, אני מוקפת באנשים שאני לא מכירה, אני שיפחת מין” היא מתארת בשצף וקולה נשנק לרגע, “אין לי כוחות להתמודד עם האנשים ששם, אני מוחלשת ולא יכולה לברוח מהארמון” היא בוכה. לא ציפיתי לזה, שהיא תשחזר את הגלגול הקודם שלה, מסתבר שהיא מאוד מחוברת לעולם הרוח ולחיים קודמים, ועושה זאת בטיבעיות, לא הופתעתי או נבהלתי, אני מיומנת בעולם הרוח על סוגיו השונים, לכן החלטתי להתייחס לזה בטיבעיות כאילו זה מתרחש עכשיו. הרגשתי שהיא נסערת, דמעות עמדו לה בעיניים, ביקשתי ממנה רגע לעצור לרדת מהייצוג ולנשום. היא פקחה עיניים וירדה מהייצוג. התחלנו לפתוח בדים, עוד ועוד עם ייצוגים שונים, ניסינו להגיע לשורש העיניין, מאיפה העכשיו מגיע משורשים של חיים קודמים. את הקונסטלציה סיימנו כשהשפחה הפכה למנהיגה , היא נכנסה אל חייה הקודמים וראתה: “אני נשואה לצ’יף, איש מכובד מאוד בשבט, אני קיבלתי כוחות שלא היו לי דרך כול התהליך שעברתי, הפכתי להיות מנהיגה של נשים להדריך ולהוביל אותן בדרך, לתת להן תובנות משנות חיים”. חיוך גדול נפרס על שפתייה ופניה זהרו. כדי לתת כוח לייצוג הנחתי את הספר” 13 אימהות הקדומות של השבט”, כי היא עכשיו האמא, המנהיגה של כול השבטים בכול גלגלי וגילגולי החיים. היא התרגשה מאוד מכול מה שעלה במרחב, מציור הנשמה של הקונסטלציה הנשמתית . המעגל ניסגר והרפואה הגיעה.

טעויות שעשיתי

לסלוח לעצמנו על טעויות שעשינו, זהו לימוד גדול. “יש לי רשימה גדולה וארוכה של טעויות שעשיתי, איך אני נפתרת ממנה?” היא שאלה ישר ולעיניין. חייכתי, לעיתים שואלים אותי שאלות שאין לי תשובה טובה ובטח לא מהירה , “בואי נפתח בבדים אולי משם תקבלי תשובה” הצעתי. היא התחילה להניח בדים וציינה את כול הטעויות עליהם היא מצטערת, היתה שם רשימה שבעיקר כללה אי הגשמה עצמית ובחירות לא נכונות לדעתה שהובילו אותה למקום שהיא נמצאת בו עכשיו. התבוננו ברשימת הקניות של כול הטעויות וביקשתי ממנה להגיד לטעויות: “אומנם את טעויות אבל אתם שלי” היא אמרה את המשפט וצחקה צחוק גדול ומשחרר. “למה את צוחקת?” שאלתי אותה “לא יודעת אני פתאום מרגישה שלמה, כול השנים ניסית לזרוק אותם החוצה ועכשיו אני מחבקת אותם, הם שלי!” אמרה נחרצות. היכולת לקבל את עצמנו, את החלקים הלא שלמים ויפים, זה הריפוי האמיתי. אהבה עצמית!

דברים שלא אמרתי

דברים שלא אמרתי, כול אחד מאיתנו יש לו דברים שהוא שתק אותם, במקום להוציא החוצה הוא בלע פנימה. יש דברים שלא אמרנו ושתקנו, ואנחנו מברכים על כך, ויש דברים שלא אמרנו ואנחנו מרגישים החמצה, מועקה, והמועקה גורמת לתחושת תקיעות, משהו לא זורם ומשוחרר… הנשמה שנמצאת בלב לא זורחת ומאירה. האישה שהגיעה אלי למפגש קונסטלציה חוותה בילדותה מילים רבות שהיא לא אמרה אלא שתקה, עם כול מה שחוותה בבית בבית הספר ועם חברים כילדה התמודדה לבד, הבד שהוא היצוג לחוויה: “דברים שלא אמרתי”, הביא הכרה בקיים במה שהיה, בכאב, בהעדר, בזיכרון וגם בשינוי. כדי להביא ריפוי למרחב ביקשתי ממנה לשים עוד בד שיהיה יצוג ויתן תמיכה לתחושת הבדידות שהיא חוותה בילדותה, ובנוסף אבן חן – להביא ריפוי ללב. מבלי לדעת באופן אינטואטיבי היא הביאה אבן חן ורודה אפורה שמייצגת את צ’קרת הלב הורודה, זוהי אבן של ריפוי הלב, תדר של אהבה רכה חומלת עוטפת את הכול, מה שנאמר מהלב ומה שלא נאמר ונשאר בלב, נעטף ברחמים ואהבה.

אור וחושך

היא הגיעה אלי למפגש קונסטלציה נשמתית (מערכתית משפחתית) מבקשת לגלות מתוך השברים איך למצוא את האהבה לעצמה אחרי כול האלימות שעברה בחייה. התשובות לאהבה כך היא גילתה מהקונסטלציה, דרך מבנה הנשמה שהיא ציירה במרחב הפתוח, מגיע מתוכה, מהאור שבה. את האור היא ראתה לפתע מתוך החיבור שבין הבדים, היא יכולה לראות את הצבע קרן שמש בין העננים האמתניים. כמו הקשת הצבעונית בשמים האפורים אחרי הגשם, רגע של שלום!

כיבוי תשוקות ורצונות

משהו מכבה את התשוקות – קונסטלציה נשמתית “משהו מכבה אותי כול הזמן” הוא אמר בקול כבוי והשפיל את הראש “ונמאס לי ממנו, בא לי להעיף אותו מהחיים שלי”. שמעתי את הנשמה שלו כואבת. “את מה הוא מכבה?” אני שואלת מנסה להבין. “את התשוקות שלי את הרצונות, אותי” שמעתי כעס בקולו וזה טוב, כעס הוא רגש שיש בו תנועה יש עוד מה לעשות. פתחנו עוד ועוד בדים, ניסינו להבין את שורש הדיכוי העצמי, מהיכן זה נובע בנשמה. בסוף מפגש הקונסטלציה התבוננו על מבנה הנשמה וציור הנשמה דרך הבדים וביקשתי את רשותו: “אפשר לעשות שינוי קטן?” ביקשתי ברכות “בטח, לכי על זה” הוא חייך, הבד הראשון של הייצוג “משהו שמכבה אותי כול הזמן” היה שחור, אפל, כואב, סוחב למטה, החלפתי אותו לצבע צהוב וביקשתי ממנו שיעלה על הבד, על הייצוג שוב , “ואיך עכשיו אתה מרגיש? משהו מכבה אותך כול הזמן באותה עוצמה?” שאלתי, “מאוד מוזר” הוא אמר כשהוא עמד על הייצוג הצהוב “זה מרגיש אחרת קליל יותר, מה עשית?” הוא התפלא, “כלום” חייכתי רק איפשרתי לאור להיות במרחב “. בוא נשים קלף שיתן תמיכה לביטוי התשוקות שלך שאתה מכבה מה דעתך?” שאלתי “בכיף” הוא אמר , בחרתי לו קלף אבל הוא ביקש להחליף אותו ובחר קלף יפיפה שמבטא הגשמה, מים שופעים שיורדים ומגיעים ומביאים איתם שפע ומימוש. “מעניין” אמרתי “בטבע מים מכבים את האש את התשוקה, אבל פה הם למעשה בונים את האש והתשוקה, הם משקים ומעצימים את הביטוי ובאופן קסום מאפשרים לאש להתבטא ולשגשג”. גם הוא חייך כששמע את התובנה שעלתה מתוך המרחב, מתוך הנשמה שלו, בתוך ההיפוך מתגלה הריפוי. הללויה!

מופנמות

מתוך תהליך של קונסטלציה נשמתית : כול מפגש קונסטלציה נשמתית / מערכתית משפחתית הוא מפגש מקודש עבורי, שם חלקי הנשמה מתגלים. מופנמת – זו טביעת הנשמה של האישה היקרה שמתבטאת בחייה , ועלתה כנושא מיד בתחילת המפגש. “אני מופנמת”, היא איבחנה את עצמה. ביקשתי ממנה לבחור בד למילה: “מופנמת”,בתמונה הצבע הסגול הכהה, ולעמוד על הייצוג הזה, כלומר על הבד ושאלתי: “מה את מרגישה שעולה משם?” לא הרבה היא אומרת בידיים שלובות. פתחנו עוד ועוד בדים ובהדרגה היא גילתה איך האיכות שיש בה של מופנמות זה בעצם האיכות שהיא צריכה כדי לממש את עצמה, את החלומות שלה והרצונות שלה האיזון שבין המופנמות למוחצנות, בין הפנים לחוץ, מופנמות ומימוש עצמי. משהו התבהר תוך כדי התהליך ומאפשר את השינוי את החיבור, לראות את היופי שיש בעצמנו, את האהבה.