בראשית
היזכרות –
נשים רוקמות חיים
פעם נשים היו רוקמות את החלומות שלהן על בדים,
את התפילות שלהן, את הידע על החיים.
הן לא היו רק מולידות במימד הפיזי ילדים,
אלא גם רוקמות ובוראות את המימד הרוחני.
הן היו אוספות את כול הבדים הקרועים, מתוך שברי החיים,
ומפיחות בתנועת חוט אחת – חיים ויופי.
הן היו יושבות במעגל,
סבתות ואימהות לימדו ילדות את תנועת המחט,
דור בא ודור נע,
והחוט מחבר בניהן, כמו חבל טבור,
זו הייתה שפה שלמה,
זה היה מלא עוצמה,
סודות וסיפורים שלמים התגלו דרך אומנות הרקמה,
עולמות שלמים צמחו ומצאו רפואה,
זיכרונות הוטמנו בה,
כמו תוואי דרך,
שנזכור מאיפה באנו
מה אנחנו עכשיו
ולאן אנחנו הולכים,
ושהאהבה היא תמיד אחת
* יפה לראות שבשפה העברית המילה רקמה מציינת שתי משמעויות המתחברות יחד:
רקמה בחוט על בד,
ורקמה המציינת קשר לתאים בגוף האדם.
אישה נושאת ברחמה את רקמת החיים, עובר/תינוק, ועוד שם ברחם
הידע של הרקמה עובר מרקמה לרקמה, מתא לתא.
כמו חבל הטבור שהוא החוט המזין את העובר,
כך גם המחט מזינה את הבד,
מהמחשבה אל המעשה.
השפע עובר מאור הלבנה
אל אצבעות הידיים מלאות התפילה.
סלמה רוקמת הגאולה פתחי ודברי (פתח דבר/הקדמה )
מוזמנים לשתף את הסיפור עם חברים וברשתות החברתיות דרך הקישורים , תודה.
כול הזכויות שמורות לאוריה עזאני תשפ”ה 2025