סלמה רוקמת הגאולה – פרק י"ט
טיוטה ראשונה
שמה אהיה סלמה
רבי מוסא ביקש לאחוז את התינוקת בידיו, הוא החזיק אותה ועירסל אותה ברכות, עיניו היו עצומות, ושפתותיו נעו בשקט, החדר וההמולה בחוץ שככו בהדרגה, הוא התפלל ואסור היה להפריע או להוציא הגה, סאלח נשבע שהיה משתף את כולם, אם היו מאמינים לו , שהוא חש את רוח האלוהות נוגעת בגבו בעת התפילה של רבי מוסא, אבל אף אחד לא שאל כי כולם הרגישו את אותה התחושה שסאלח הרגיש.
למתבונן מהצד היה נדמה שרבי מוסא לא נמצא איתנו, לרגע חששה ובצדק המילדת מרים שרבי מוסא עוד עלול להתנתק מגופו ולשמוט את התינוקת שהוא אוחז ומנדנד בידיו, האם להעיר אותו? האם לקרוא בשמו?
מרים החליטה רק להיות שקטה ולשמור עליו מרחוק – קרוב, ולהתפלל עבורו שיחזור מאיפה שהוא נמצא ברגע זה בתודעתו.
היא מכירה את מצב התודעה הזה מאביה וסבה עליו השלום, גם היא חוותה מצבים כאלו כמה פעמים בחייה, ולכן בחרה להיות שקטה ולהתמיד בתפילה.
לפתע הוא פקח את עינייו:
"שמה יהיה סלמה סינא בינת שודיה, זה השם שיהיה מותר לקרוא לה בהבל הפה והשפתיים, ואת שמה המקודש רק היא תדע בבוא העת".
והוא הניח את התינוקת בזרועותיו של סאלח, מילמל עוד כמה מילים לחלל החדר, ויצא .
החדר היה דומם. סאלח ניגש לשודיה והניח את התינוקת בידיה של מרים המילדת שעמדה סמוכה אליה, הוא הביט בגאווה בשודיה והעריף עליה מבטים של אהבה לאינסוף.
למרות ששודיה תיכננה שם אחר לתינוקת, היא התרצתה עם השם שנתן לה רבי מוסא. היא אחזה בתינוקת סוף סוף, והביטה עליה ברוך אימהי:
"סלמה סלמה" היא שרה לה בפשטות. את שמה השני סינא שודיה פחות אהבה ובחרה להשמיט מרשימת המרכיבים החיוניים. היא לא רצתה ששמה של ביתה יהיה מחובר למקום ממנה היא מגיעה, היא ביקשה לה חופש מהייעוד שעוד מחכה לה שקשור בשורשי המקום בו נולדה.
*אין לראות בכתוב לגבי הצעת הריפוי בסיפור ובכלל המלצה לשימוש אישי, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום או עם הרופא המטפל.
סלמה רוקמת הגאולה – פרק כ' הרבה רעש היה מסביבי
הקדמה לסיפור – סלמה רוקמת הגאולה בראשית היזכרות
♥ מוזמנים להצטרף לקבוצה השקטה בוואטסאפ ולקבל ראשונים עידכונים על פרק חדש שעולה לאתר ♥
מוזמנים לשתף את הסיפור עם חברים וברשתות החברתיות דרך הקישורים , תודה.
כול הזכויות שמורות לאוריה עזאני תשפ”ה 2025
כתיבה אותנטית אנושית לא AI