סלמה רוקמת הגאולה – פרק י'ג

טיוטה ראשונה

שער הרחמים נפתח

מחדר הלידה המקודש נשמעו בעוצמה קול הנשים, צוחקות וקוראות אחת לשניה,

"השבח לאל, השבח לאל, תשתבח שמה לנצח נצחים, הושיעה נא הושיעה נא" ידיהן נישאו למרום והן טפחו על ירכיהן במקצב לא אחיד.

אבל אצל שודיה היולדת הטריה, השמחה היתה מהולה בדאגה.

מתחילת ההריון היא ידעה, זה מרגיש הריון אחר, שונה, תנועה אחרת נעה ברחמה, היא לא העזה לחשוב על כך אחרי 6 בנים, זה הרגיש לה חצוף אפילו לבקש, בפרט כשהיא ידעה עד כמה סאלח רוצה בנים.

אבל היא התפללה לבת, וכול ההריון היתה לה תחושה שאולי זו תהיה בת?

"ואם זו תהיה בת זו שכולם מחפשים אחריה? האם גם אותה תירצי?" היא שמעה את הקול הספקני לוחש באוזנה "בקשי לך בן, לכי על השביל המוכר והבטוח, אל תחפשי הרפתקאות".

שביל כזה או אחר, האלוהות החליטה מה יגיע דרך צוהר רחמה: בת.

המיילדת מרים אחזה ברכות אך בעוצמה בתינוקת הטהורה שאת גופה עדיין מלווים ומלטפים שאריות קרומי זיכרונות הרחם, ועטפה אותה בפיסת בד שפעם היתה לבנה ועם הלידות שינתה את גוונה למעט יותר חום אדמוני, עדות לחיים שעברו דרך חוטי השתי והערב.

"תני לי אותה לעוד רגע" ביקשה שודיה מהמיילדת מרים, היא ידעה שתכף התינוקת תילקח לרבי מוסא.

"את יפה שלי, את מתוקה שלי, תודה שהגעת, עכשיו הדרך היא שלך, תיזכרי שאני אמא שלך" לחשה באוזנה.

רבי מוסא כיחכח בגרונו ונהם, נתן סימן מנומס, אך יש גם מי שיגיד לא רגיש, סימן לכך שהוא מחכה בקוצר רוח לבסס את השמועה שנתנו הנשים בצהלתן – שזו בת.

*אין לראות בכתוב לגבי הצעת הריפוי בסיפור ובכלל המלצה לשימוש אישי, רצוי להתייעץ עם איש מקצוע בתחום או עם הרופא המטפל.

סלמה רוקמת הגאולה – פרק י"ד מבט עיניים

הקדמה לסיפור – סלמה רוקמת הגאולה בראשית היזכרות

♥ מוזמנים להצטרף  לקבוצה השקטה בוואטסאפ ולקבל ראשונים עידכונים על פרק חדש שעולה לאתר  ♥

מוזמנים לשתף את הסיפור עם חברים וברשתות החברתיות דרך הקישורים , תודה.

כול הזכויות שמורות לאוריה עזאני תשפ”ה 2025
כתיבה אותנטית אנושית לא AI