הפחד מנפילה
הוא מפחד מנפילה. הוא נפל יותר מידיי פעמים בחייו, והוא חושש ואף מנבא את הנפילה הבאה בחייו. הוא, כמו רובנו, רוצה להימנע מנפילה, ובעיקר מהכאב שמתלווה לנפילה, למרות שהוא אומר שכבר לא כואב לו כשהוא נופל, משהו נהייה קהה ולא צורם או צורב. המשכנו להקשיב לנשמה, עמדנו דקות מספר בשקט, הקשבנו למכה של הנפילה ולכאב שבא אחר כך, ולפחד, לפחד של הנפילה הבאה, לרצון לא לטעות בבחירות שמביאות לנפילה ולרגשות האשם ולביקורת העצמית. “דרישות גבוהות יש לי” הוא אומר בחצי חיוך, ואני מחייכת חיוך גדול יותר. פתחנו עוד ועוד בדים והתבוננו על מבנה הנשמה שנפרס מולנו וחזרנו לנפילה. “מעניין” אמרתי לו ” אולי הנפילה היא לא העיניין אצלך ?” עינייו נצנצו למילותיי בסקרנות וספקנות בו זמנית, “אז מה העיניין הרי לשם כך באתי לעיניין הנפילה ? ” הוא ענה לי קצת בעצבנות. המשכתי בדבריי : “אולי, ואני מניחה את זה כאן במרחב, זה לא העיניין הנפילה, כי נפילות יהיו ואי אפשר למנוע את כולן, אלא איך אתה קם מהן, בוא נפתח את המרחב הזה”… ופה התגלה האור, הוא הצליח לראות את החוזקות שלו, כמו עוף החול הפניקס לקום מתוך ההריסות. “את יודעת אוריה ” הוא אמר בסוף המפגש “וואלה אני גבר חזק עם עוצמות מדהימות של יכולות ועשיה. אני מרגיש כמו איש הברזל” הוא צחק ונפרדנו לשלום ועם לב חדש שיכול להכיל יותר מהאור והחושך, מההצלחה והנפילה. להיות עם חמלה כלפי עצמנו, לאהוב את עצמנו כמו שאנחנו, לעיתים קרובות זה הריפוי, יכולת השיפוטיות נהפכת לקבלה וראיית הטוב, שבתוכנו, בליבנו, בהווייתנו.
קונסטלציה סוד נשמה ושקרים
באמצע הקונסטלציה הנשמתית (המערכתית משפחתית) הוא נעצר ואומר: “יש לי סוד”, באותו הרגע היתה תחושה שהכול נעצר בחדר, סוד הוא תמיד משהוא עוצר נשימה. סוד הוא דבר עצום, הוא יכול להיות חומר נפץ, הפתעה טובה או שלא, מתח גדול שחותך את המרחב, צפייה דרוכה למה יתגלה…סקרנות מהולה בחשש.. סוד הוא מטען עצום שחבוי בגוף שלנו, הוא מטען לא רק על הגוף אלא גם על הנשמה, הוא מכביד מאוד. סודות גם מבקשים מאיתנו לשקר, והמון שקרים – רק כדי להגן שהסוד לא יתגלה. ושקרים הם כבר מתכון מעולה לרגשות אשם וביקורת עצמית. הוא ממשיך… “שמרתי את הסוד הזה” הוא שוב שותק. “איפה?” אני שואלת. “בבטן” הוא מצביע על צ’אקרת מקלעת השמש, אותה שמש שרוצה להאיר ולגלות הכול, צריכה להיות עכשיו מוסתרת. “קשה לי לנשום, יש לי לחץ בבטן” הוא אומר. ניגשתי והבאתי לו אבן סיטרין גדולה צהובה שתומכת בביטוי צ’אקרת השמש, והוא חש הקלה. אבן ירדה לו מהלב. סודות כמוסים מחכים לרגע הנכון שבהם הם יוכלו להתגלות, אין להם רצון להיות מוחבאים לאורך זמן, הם רק מחכים לאות לצאת החוצה. כדי לעזור לפתיחה האנרגטית הבאתי גם כלי עם ציור של פרחים, לפתוח ולאוורר את התקיעות שיש במרחב התודעתי שלו כמונחה. הוא עדיין לא יכל לגלות את הסוד במלואו, אבל יכל לתת לזה הכרה ומקום במרחב ובחייו. ומבחינת תהליך של ריפוי זה המון, על סודות שקרים ונשמה אחת שמבקשת להתגלות.