תגית: נשמה

מחייל ללוחם חלק ראשון

להחזיר את הנשמה הביתה לוחם וחולם קונסטלציה נשמתית – יומן מלחמה “חרבות ברזל” – חלק ראשון: הוא פנה אלי בהודעה לוואטסאפ, שלושה סבבים של לחימה בדרום, חייל קרבי, יחידה מובחרת. הוא מבקש להגיע למפגש קונסטלציה נשמתית, לסדר את הראש, הכול בבלאגן. כשחוזרים מאזור מלחמה מביאים איתם הגברים הרבה רעש, קולות של נפץ, הרבה אנרגיה של אלימות ואש, אנרגיה שצריכה להיות מוזנת/מותמרת למים. הלב צריך לקבל הרבה הזנה, רוח חדשה צלולה ומעט קרירה צריכה לנשב בקרבו. “מה אתה מבקש?” שאלתי אותו “והאם אתה ניתמך עם עוד טיפולים/מטפלים בזמן הזה?” הוא ענה לי שכן, הוא נתמך בעוד טיפולים, אבל חסר לו שם משהו, בטיפולים האלה, חסרה לו את ביטוי הנשמה, והוא קרא על הטיפול שאני מציעה והוא מרגיש שנכון לו להגיע. מיד הבנתי שהוא לא בדיוק חייל אלא לוחם, ועוד לפני שהוא הגיע ידעתי שזה הקלף שהוא יקבל במהלך המפגש, ושלפני שנתחיל את המפגש המרחב כול גופי האור שלו יטוהרו במקל Palo Santo פאלו סנטו – בעבר כול לוחם שחזר מאזור לחימה היה מטוהר אנרגטית, טיהור של כול גופי האור, ולא רק את העור (מקלחת וסבון ריחני). לנקות מתוך החייל/לוחם פחד, מוות, הרס וחורבן, להחזיר את הנשמה הביתה אל החיים לכאן ועכשיו. לקריאה של החלק השני של המפגש מחייל ללוחם קונסטלציה נשמתית

דברים שלא אמרתי

דברים שלא אמרתי, כול אחד מאיתנו יש לו דברים שהוא שתק אותם, במקום להוציא החוצה הוא בלע פנימה. יש דברים שלא אמרנו ושתקנו, ואנחנו מברכים על כך, ויש דברים שלא אמרנו ואנחנו מרגישים החמצה, מועקה, והמועקה גורמת לתחושת תקיעות, משהו לא זורם ומשוחרר… הנשמה שנמצאת בלב לא זורחת ומאירה. האישה שהגיעה אלי למפגש קונסטלציה חוותה בילדותה מילים רבות שהיא לא אמרה אלא שתקה, עם כול מה שחוותה בבית בבית הספר ועם חברים כילדה התמודדה לבד, הבד שהוא היצוג לחוויה: “דברים שלא אמרתי”, הביא הכרה בקיים במה שהיה, בכאב, בהעדר, בזיכרון וגם בשינוי. כדי להביא ריפוי למרחב ביקשתי ממנה לשים עוד בד שיהיה יצוג ויתן תמיכה לתחושת הבדידות שהיא חוותה בילדותה, ובנוסף אבן חן – להביא ריפוי ללב. מבלי לדעת באופן אינטואטיבי היא הביאה אבן חן ורודה אפורה שמייצגת את צ’קרת הלב הורודה, זוהי אבן של ריפוי הלב, תדר של אהבה רכה חומלת עוטפת את הכול, מה שנאמר מהלב ומה שלא נאמר ונשאר בלב, נעטף ברחמים ואהבה.

לראות את היופי

בסוף כול קונסטלציה אני אוהבת לקחת את המונחה או המונחת אל פינה בחדר ולתת להם להשקיף, כמו אלוהים, על כול היופי שניגלה להם אל מול העיניים: לראות את מבנה וציור הנשמה שנפרס למולם. תמיד יש השתאות, תמיד יש התפעלות, יש חיוך ועין מנצנצת מהתרגשות, משהו נפעם מהמראה המרהיב שמתגלה, משהו שהיה חבוי קיבל שם צורה וצבע. יש התבהרות, יש תובנה, חושך מקבל טיפה של אור, כאב מקבל עוד מרפא, אפשר לחוות את החיים בעוד רבדים, טעמים, ריחות, צבעים וצורות – כול היופי , הם מבינים, שייך להם, והמרחב הוא ההשתקפות והברכה!.

הציור של הנשמה החדשה

 המילים הבאות הן הבנות שיש לי על הדינמיקה של הקונסטלציה הנשמתית (המשפחתית מערכתית) והמפגש עם הנשמה – אני רואה בקונסטלציה הנשמתית (המשפחתית מערכתית) את ציור הנשמה, כול מבנה שהאדם יצר במפגש כזה הוא ייחודי לו , כמו הנשמה, אין עוד מבנה כזה, כמו שכול אדם הוא מיוחד וייחודי , כמו שכול סיפור הוא יחיד ומיוחד. כול המבנים יפים כולם מרשימים ובעיקר, מבנים מקודשים! . אני רואה בכול מבנה של יצירת קונסטלציה נשמתית (משפחתית מערכתית), מבנה מקודש של תבנית הנשמה, סיפור הנשמה, ובכול מפגש שכזה אני מתכוננת אליו ביראת כבוד, אני יודעת שמגיעה אלי נשמה , כלומר אדם, שמבקש מענה לשאלה, זהו טקס עם המון משמעות עבורי, וכולי אמונה שגם עבור האדם שמגיע/ה. לפני כול מפגש אני מתפללת, כי עבורי המפגש הוא תפילה, שהאדם ימצא במפגש הזה את אשר הוא מחפש או איבד בחייו, שהנשמה שלו תמצא את התשובה לשאלה שהיא שאלה. למצוא את אשר חיפשנו היא מתנה גדולה מאוד שאדם מעניק לעצמו – זוהי אהבה שאינה ניתנת למדידה או הבעה במילים. בכול המפגש אני יחד עם המונחה יוצאים למסע אל הלא נודע, אני לא באמת יודעת מה האדם יביא איתו ומה יעלה תוך כדי המפגש, אני מאפשרת לעצמי להיות מופתעת , זהו הסוד, לא לדעת, יש כאלו שהלא נודע מפחיד אותם, אבל אותי בתהליך הזה הוא מעצים, כי אני יודעת שהלא נודע מביא אהבה. אני מאפשרת לעצמי לתת לגוף ולרגע שהמפגש מתקיים בו לקחת אותי ואת האדם שהגיע למפגש, להגיע למקום שהוא מבקש ורוצה להיות דרך הנשמה שלו (שהיא לא נודעת) ולא דרך השכל (אני יודע) . כי בסופו של דבר, בסוף הדרך, אנחנו מגלים שאנחנו לא יודעים כלום, לא על החיים, לא על אחרים, ולא על עצמנו. אנחנו מאגר של סיפורים עצום שסיפרו לנו אחרים או שאנחנו סיפרנו לעצמנו ושמשפיעים עלינו, מגלגול החיים הזה ומגלגולי חיים אחרים. אנחנו מגלים שחוץ מהאהבה שלנו לעצמנו אין שום דבר מסביבנו שאנו יכולים באמת לרפא. ככול שאני מאפשרת לעצמי ולאדם להשתחרר מהשכל, מהשליטה, מהיודעת, ולהגיע למרחב הלא נודע נינוחה, סקרנית, קשובה, חומלת, משוחררת ככה יותר איכויות של ריפוי יכולות להתבטא ולהתרחש, איך? אני באמת לא יודעת, ויותר מזה – זה ממש לא מעניין אותי :), במופלא ממני אני לא חוקרת רק מאפשרת לו לנוע במרחב ולחולל את השינוי התנועה ואת הריפוי באשר הוא. ככול שאדם יודע פחות על התהליך, ככה יותר יצירתיות וספונטניות יכולים להגיע אל המרחב. האדם יודע את השאלה והתשובה, האדם יודע את נתיב הריפוי שלו, ואני כאן איתו במרחב המקודש לאפשר לו להבין את עצמו ואת חייו טוב יותר, ולהציע עוד אפשרות של ריפוי בגוף ובנפש. אני יודעת את תפקידי ואת הגבולות שלי בכלל ובתהליך הזה בפרט ואני משתדלת לעשות כמיטב יכולתי והבנתי לעזור לאדם באשר הוא/היא. משהו שאי אפשר להעביר במילים מתרחש במפגש הזה, משהו שהוא מעבר להסבר רציונלי שכלי, זה משתנה גם מאדם לאדם, ובאמת לא צריך להסביר כול דבר אלא צריך רק להיות ולהרגיש. ככה פשוט, כמו שנושמים כמו שאוהבים, כמו שמניחים בד במרחב הריפוי . פשוט, והפשטות היא ההוויה האמיתית של החיים.

משמעות החיים דרך הנשמה

מה משמעות החיים  על האדמה? למה אנחנו פה בכלל? מה המטרה? שאלה גדולה מאוד, ואפשר למצוא בה תשובה פשוטה. אנחנו נשמה, ניצוץ של אור אלוהי בתוך גוף, אנחנו לא רק גוף – ואת זה לרוב אנחנו שוכחים, המטרה החשובה בחיים שלנו זה להכיר בכך שאנחנו ניצוץ נשמה, שיש בנו אור. במסע החיים שלנו יש לא מעט רגעי חושך, ועלינו להדליק את האור הפנימי, להתחבר לנשמה, רגעי החושך נועדו להביא אותנו אל ההיזכרות – מתוך החושך להדליק את האור הפנימי. אי אפשר לברוח החוויה הזו , של החשכה, כי אנחנו לא רק גוף, והנשמה שהיא האור, רוצה להביא את עצמה לידיי ביטוי. למעשה באנו לכאן לדעת שאנחנו קודם כול נשמה, זו ההתחלה, בראשית, ולדעת מה המשמעות של להיות נשמה- באנו לגלות את האמת הזו על עצמנו לעבור דרך שער הריפוי, שער האהבה.