*מה שאתאר בשיתוף, הוא זיכרונות מגילגולים קודמים של אישה

מי את הנשמה ?

מי יודע מה הנשמה שלנו מביאה איתה? מה בזיכרונות שייך לפה ומה לשם?
ואיך בכלל נדע?
האם יש סימן או אות שדרכו נראה את הנשמה?

התחלנו מפגש של קונסטלציה נשמתית הנושא היה מערכות יחסים זוגיות עם גברים.
היא אישה יפה וחכמה בת 56, ובחייה חוותה מערכות יחסים זוגיות עם גברים
שיש בהן קורבנות, העדר תקשורת והבנה, עלבון, וכאב –
הרבה כאב, ריגשי ופיזי.

ייצוגים

היא הביאה את הייצוג למיניות, ואחר כך ייצוג למיניות מקודשת,
ופה התחיל זיכרון קדום לעלות –
של זמנים רחוקים וקדומים עד מאוד בהם היא חייתה פעם,
פעם פעם בגלגול חיים אחר,
היא זוכרת ומרגישה הכול,
שם זו לא היתה מיניות רגילה בין אישה לגבר אלא מיניות מקודשת.

מיניות מקודשת שהושחתה

היא זוכרת שהנשים שם היו עם מודעות אחרת ללימוד אהבה ומיניות,
היתה שם קדושה בקיום יחסי אהבה מינית,
היא היתה חלק מקבוצת נשים שלימדה מיניות ואהבה את הקהילה,
אבל אז קרה הרס גדול, פולשו למרחב המקודש של הקהילה הנשית גברים זרים
הרסו והביאו חורבן למקום,

היא חווה את הכאב הזה ברחם, מאז ועד היום, דבר שגורם לה לחסמים ריגשיים במערכות יחסים עם גברים.

מה עוד הנשמה זוכרת?

היא זוכרת את הצלקת שנשארה בגופה,
אותו זיכרון התגלגל איתה גם לחיים האלה,
היא מרגישה הכול,
היא גם זוכרת את הפיצול בקרב הנשים שם,
אלו שרצו להמשיך הלאה
והיא – שרצתה לרפא את אותם הגברים שהרסו את הקהילה.

חוזרת לכאן

אותו זיכרון קדום של מיניות מקודשת,
אותו הידע ממשיך לפעום גם עכשיו.

התיסכול
אבל איך אפשר להביא את הידע שיש בגוף מאז ומשם לכאן?
לפה? לעכשיו?
זו שאלה שיש להעמיק בה,
זה השער והמפתח לריפוי.

להחזיר אמון

להחזיר אמון בגוף, בנשמה, בחיים שלנו אז והיום,
ללמוד לשים גבולות בריאים כי הגבולות אז והיום פרוצים,
ללמוד לדבר את הלב, את הרחם, את ידע שמצוי בתוכו.

פצע ואהבה

הידע שיש לה זה לא רק זיכרון לפצע,
זו גם מתנה עבורה כאישה אם היא תלמד ( זו לימדה)
לתווך את זה נכון לגבר שהיא בוחרת להיות איתו.

לפתוח ולבטוח

שמנו ייצוגים לשלב הריפוי וההבראה,
שמנו שם כוונה ותפילה,
ביקשנו לחדש יימנו ולפתוח פתח חדש לאהבה וזוגיות.

שלום

ביקשנו להביא –
שלום
בין כול הזמנים, הזיכרונות, וגלגולי החיים.

שיתוף של עדות על מיניות מקודשת – דבריה של המונחת שעברה מפגש מרפא בקונסטלציה נשמתית