האהבה גדלה
היא עמדה בשקט על הייצוג של המילה “לא נודע” ותוך כדי התהליך של עיבוד חוויית הלידה הקודמת שלה, בתוך הלא נודע כשהיא בהריון השני שלה, לקראת הלידה הבאה, הגיע מהנשמה שלה המשפט: “ככול שגדלה הציפיה, גדלה האהבה”. זה המשפט שהיא אמרה כשעמדה על הבד של “לא נודע” לא נודע מה יהיה בלידה הבאה. אני שואלת אותה “האם יש שם מסר עבורך, מתוך הלא נודע?” היא עומדת על הבד בעינים עצומות, ומתוך התחושה הזו, הגיעה עוד תחושה – של אהבה, היא חשה פתאום, שככול שהיא מצפה יותר ללידה הבאה שלה, ככה גדלה האהבה שיש ממנה אל הילד שלה, שברחמה. והיא אומרת: “ככול שגדלה הציפיה, גדלה האהבה”. לי זה נשמע כמו משפט זן בודהיסטי, משפט שנילקח מתוך שיר אהבה, שני אוהבים שרחוקים זה מזו מצפים וכמהים להיפגש בשנית, וככול שגדלה הציפיה להיפגש, כך גדלה האהבה. כמה פשוט, ככה יפה! עיבוד חוויית לידה קודמת והכנה לקראת הלידה הבאה. מה אני זוכרת? מה אני שכחתי? למי אני צריכה להודות? וכול זה כדי שהלידה הבאה תהיה שלמה יותר בלב וברחם. לרפא ולעשות שלום!
עיבוד חוויית לידה הייצוגים
סדר במערכת הוא אחד הדברים החשובים בתהליך התרפאות, לדעת מה שייך לעבר, ומה חשוב לעתיד, לשים כול דבר שיש בזיכרון במקום הנכון לו. הזיכרון שלנו לפעמים בוחר לזכור רק דברים מסויימים, טובים או פחות טובים, או לערבב בין השניים. כשעושים תהליך עיבוד ריגשי לחווייה אפשר לראות את התמונה כולה, את השלם, ולתת לכול רגש או זיכרון מקום. המטופלת ביקשה מפגש בו היא תוכל לשתף את החווייה של הלידה הקודמת, היא הרגישה שהיו שם דברים לא סגורים, לא פתורים, שמבקשים לבוא לידי ביטוי. למשל: ניתוק מהגוף, כאב, הפחד מהלא נודע (הלידה), ניתוק מהסביבה, היו הרבה ייצוגים לא פשוטים, לכן חיפשתי גם את נוקדת האור, בתוך כול הקושי מה היה העוגן שלה? עלו הייצוגים: האחות המפקסת (מהמילה פוקוס) שאמרה לה לנשום, איש האפידורל שהיא קראה לו המושיע והרופאה התופרת שהיא זכרה אותה לטובה. בסוף המפגש היא ראתה את השלם, את החיבור, כבר לא היה שם – החוויה, ופה – הזיכרון. היתה יותר נינוחות בגוף, באגן, ובלב.